מאת ורד רחמן
כשאנו מדברים על פינוק, אנו לא מדברים על חיבוקים ונשיקות, וכמו כן לא על הפגנת אהבה.
פינוק פירושו מתן שירותים מיותרים לילד. אנו בעצם מדברים על דברים שלמרות שהוא יכול לבצעבעצמו, אנו ממלאים עבורו תפקידים ומשימות שהם באחריותו.
כיצד מתחיל פינוק?
עוד בהיותו רך בשנים מקבל הילד אהבה ותשומת לב רבה. ההורה המפנק לומד להתאים את עצמו לתינוק ולא את התינוק להתנהלות בבית.
כבר בשלב זה מתחילה להתגבש השקפה מוטעית של התינוק לסילוק מכשולים מדרכו.
בשלב זה, הורה מפנק ירים את התינוק שנפל, למרות שהוא יכול לעשות זאת בעצמו, ויאכיל אותו כשהוא מסוגל לאכול בעצמו.
למעשה, ההורה מנסה ליצור סביבה אופטימלית כדי שהילד לא יתאמץ. כל מה שדורש מאמץ והשקעה, מבוצע על ידי ההורה. אפשר להקביל זאת לצורך ההמחשה ליד שנשברה ולא נפעיל אותה, כאילו אינה אמורה בעתיד לחזור לפעול.
וכך תמונת עולמו של הילד המפונק היא תמונה של מלך שמגיע לו הכל, והכל מובן מאליו, ואין צורך בנתינה וודאי לא בהודיה על מתן שירותים.
למה אנו ההורים מפנקים?
הסיבה הראשונה היא כדי לספק לילדים שלנו את כל מה שאנו רצינו ולא קיבלנו בילדותנו.
ישנם מקרים בהם גם ההורים היו בעצמם ילדים מפונקים.
סיבה נוספת הינה, שהורים רוצים להיות מושלמים ומבחינתם הם הורים טובים, כאשר הם מצליחים לרצות את ילדיהם.
במקרים אחרים, כאשר הורה מפנק הוא מקבל תחושה של כח ויכולת, כמו גם את האמונה כי גם אם ילדו לא מעריך כעת מה שהוא עושה למענו, הוא יעריך זאת בהמשך.
גם אם אנו הורים מפנקים, הרי שאנו רוצים להכין את ילדינו לחיים של אחריות ועצמאות, ולכן עלינו לשנות את ההרגל לפנק יתר על המידה.
השלב הראשון ליצירת שינוי יהיה תהליך של עבודה עצמית של ההורה – לבד או בסיוע של הדרכת הורים. על ההורה יהיה לזהות מהם הצרכים שלו ואחר כך הוא יתבקש לערוך הפרדה מצרכי הילד.
שלב זה דורש מאתנו להיות בראש ובראשונה הורים טובים לעצמנו. יש צורך לסמוך, לבטוח ואף לפרגן לעצמנו.
ייתכן כי אף יעלה צורך לרפא פצעי ילדות ולעבור את ההתבגרות שלנו כהורים, זאת אומרת להבין ולקבל שאנו בתפקיד הורי.
רק אחרי שנעבור את השלב הראשון, בו נשחרר את הילד מאהבה חונקת ומשירותים מיותרים, ונלמד אותו לסמוך על היכולות שלו, כמו גם להתמודד עם הפחדים, המצוקות והבעיות שלנו וניתן לגיטימציה גם לחוויות השליליות, שהרי הם חלק בלתי נפרד מהחיים, רק אז נצליח במשימה של גידול ילד, שיודע להתמודד ומחובר לכוחות שלו ולרעיון שמותר להיות לא מרוצה, שהרי אנו לא כאן כדי לרצות את הילד.
חשוב לזכור כי אין משפחה שהיא נטולת תסמיני פינוק, ביקורת או לחץ, אך מה שקובע זה המינון של הדברים והתמונה הגדולה, ולכן תפקידו של ההורה הוא לזהות מהו האיזון המתאים כדי להוביל את הילד למקום בו הוא יודע לתת ולפעול בהדדיות תוך שיתוף פעולה, תוך זכירה מתמדת כי מטרתו של הילד הינה להשיג את תחושת השייכות שכל כך חיונית לו.
