בדיון סוער שקיימה אתמול הוועדה לזכויות הילד בנוגע למניעת ראייה של ילדים בעקבות מאבקי גירושין, עלה כי המערכת אינה ערוכה להתמודד עם התופעה הרחבה של גירושים. הדיון עסק בנושא "מעורבות הרשויות למען הילד בעת משברי גירושין והתמודדות עם תופעת "'ניכור הורי'".

שופט בדימוס: "צריך לחנך את השופטים על הדחיפות במקרים האלה", עו"ס ראשית במשרד הרווחה: "אנחנו משנים את התפיסה לאחר שנים רבות".

יו"ר הוועדה, ח"כ יפעת שאשא ביטון: "הדיון נקבע בעקבות פניות, בעיקר של ילדים, שהגיעו למצב שאין להם למי לפנות, אלא לחברת כנסת. חייב להיות שינוי בתפיסה החברתית שאנחנו נמצאים בה, זיהיתי הטיה מגדרית במקרים לא מעטים, זה מתחבר גם לניכור הורי, שילד לא רואה באופן קבוע את ההורה זה ניכור הורי, יש לילד זכות לראות את שני הוריו. הגעתי למסקנה שהילדים צריכים מישהו שילווה אותם ורק אותם כשיש סביבם סכסוך גרושים קשה, ושהמערכת צריכה לטפל בתופעה הזו".

השופט בדימוס, פיליפ מרכוס: "תנאי להתערבות משמעותית של בית המשפט הוא שהדבר יגיע לביהמ"ש בזמן האמת. צריך לחנך גם את עורכי הדין, כשבא הלקוח ואומר אני חושש שההורה השני משפיע על הילד, שהעו"ד יזהה את המקרה כדחוף ויפנה לביהמ"ש שייתן צווים וגם יטיל סנקציות על מי שלא מקיימם. צריך לחנך גם את השופטים על הדחיפות בהתערבות מיידית במקרים האלה. כי רק אם אתה פועל מיידית יש לך סיכוי לטפל במקרים האלה".

צופית גרנט, יוצרת ומגישת תוכניות דוקומנטריות אמרה: "אני עובדת על סדרה סביב הנושא ועובדת בזה 24 שעות, כולל מחקרים. בניכור הורי יש 2 דברים מאוד מובהקים, הוא שחור לבן. אם יצליחו להפריד את הניכור מסוגיית הגירושין ויגדירו אותו כהתעללות בילד, יהיה פתרון. אבל אני מגלה בהכנת הסדרה שאין אף מרכז טיפולי שיכול לטפל בזה. יש מקרים שלא קורה כלום 8 חודשים למרות שהעובדות המטפלות מטעם המדינה מצהירות בפני בית משפט שהילד מנוכר".




"ההורים שלי התגרשו שהייתי בגיל 5 וחצי, שמעתי את ההורים מקללים ובועטים אחד בשני, בגיל 9 הגעתי לאמא ואז עברתי שנה וחצי התעללות מינית, הייתי קורבן לפדופיליה. חייתי אחר כך שנים בפנימייה שם הפכתי קורבן להתעללות מינית מצד מדריך. אף פעם לא הפסקתי לאהוב את ההורים שלי, כי אף אחד לא לימד אותי שהם לא בסדר".

"נכון להיום למשרד הרווחה אין מענה לאף משפחה שיש בה ניכור הורי, צריך פה טיפול מאוד אינטנסיבי, צריך מסגרות".

ח"כ יעל כהן פארן: "אין למערכת כלים לאבחן את התופעה, צריך לראות איך יוצרים את הכלים האלה. מערכת הסעד והרווחה צריכים להיות בקשר במסגרת זו".

ד"ר יואב מזא"ה, הקריה האקדמית אונו: "בכל הקשור להפרות תנאי ראיות יש לבתי המשפט כלים, הם לא מפעילים אותם כי הם חושבים שזה לא מספיק חשוב. המחקר מלמד שניכור הורי זה סוג קיצוני של התעללות ופגיעה בילדים, לכן זה מאוד תמוה בעיני החוסר פרופורציה של הסבלנות שמגלים לתופעה. מה היינו עושים אם היה חשש שיש חשד שההורה מכבה סיגריות על הילד? צריך לפעול באותה מהירות. אין הכשרה לא לשופטים, לא לעובדי הרווחה ואף אחד אודות הסימפטומים והצורך בהתערבות מידית"

אם ל-8 מהמגזר החרדי: "אין לי קשר עם אף אחד מהילדים שלי כבר שנים, בחצי שנה האחרונה אני גם לא רואה את הקטנה שהייתי רואה לסירוגין. התופעה חוצה מגזרים. ביום שהחלטתי להתגרש אבא שלהם החליט שאני עלולה לרצוח מישהו, עברתי אבחון, החליטו שאני יכולה לקבל משמורת אבל במדינה שמחליטה שאב מסית יכול לקבל משמורת, הם עברו בינתיים שטיפת מוח".

רקפת עצמון, עו"ס ראשית לעניין סדרי דין, משרד הרווחה: "אנחנו בתהליך של שינוי חברתי, כל הזמן אנחנו בשינוי עמדות, כל החברה עשתה שינוי בתפיסה, בעקבות השינוי בתפיסה החברתית גם אנחנו משנים את התפיסה לאחר הרבה שנים שעבדנו בתפיסה מסוימת. העובדה היא שרצף השירותים משתנה. עו"ס שפוגש את ילדים חייב לשמוע את קולם, יחד עם ההורים ובנפרד מההורים. לשמוע איך הילד מתנהג עם הורה אחד ואיך עם ההורה השני. הניכור לתפיסתנו הפך לתופעה משפחתית מהקשות שיש".