מתוך הסרט ליאור קרדיט גל חלקאי ושולי תגר

איך מחיים זיכרון מאדם שכבר אינו בין החיים? איך הופכים רגעי בשר ודם של חללים שאינם חיים עוד לרגעים מצוירים לנצח?

זו השנה השמינית שבה מגזין האינטרנט של בית אבי חי מוביל את מיזם ההנצחה הייחודי "פנים.יום.זיכרון". הפרויקט רותם את טכנולוגיות האנימציה למלאכת החייאת רסיסי זיכרון מחייהם של חיילים שנהרגו, ומפגיש בין משפחות החללים לבין יוצרי אנימציה.

אל הפרויקט יצטרפו השנה חמישה סיפורים המנציחים רגעי זיכרון ומספרים את סיפוריהם של ליאור יונתן ( נהרג במלחמת יום הכיפורים, 1973), מירה בן ארי ( נהרגה במלחמת יום העצמאות, 1948), יובל הראל ( נהרג במלחמת לבנון הראשונה, 1982), עמית יאורי ( נהרג בצוק איתן, 2014 ) ומשה יצחק טובל ( נהרג במלחמת יום הכיפורים, 1973).

אירוע "צופים וזוכרים" המשלב הקרנה מיוחדת של סרטים מתוך הפרויקט, בליווי מוזיקלי וסיפורים אישיים יתקיים בבית אבי חי בירושלים, בערב יום הזיכרון 7.5.2019, בשעה 21:30.
באירוע ישתתפו: יובל דיין ואוהד חיטמן ויוקרנו לראשונה הסרטים החדשים שנוצרו בפרויקט. ניהול מוזיקלי, עיבודים ושירה: אוהד חיטמן, בימוי : רונן פלד חדד . הכניסה ללא תשלום בהרשמה מוקדמת בלבד באתר בית אבי חי.

יטבת פייראיזן-וייל, מנהלת המיזם – בית אבי חי: "כולנו מדחיקים את הזמניות; מתעדים את חיינו בלי הרף, אבל מה באמת אנחנו זוכרים? פרויקט "פנים.יום.זיכרון" מבטא את האמונה שכל עוד מישהו זוכר אותנו, אנחנו חיים. ברוח זו, גם השנה רקמנו בבית אבי חי, עם אנימטורים ויוצרים מגוונים, סרטים קצרים המספרים על החלומות, על התשוקות, על רגעים מהחיים של אלו שנעשו חללים. באנימציה גלום כוח נדיר לברוא עולם ולהחיות רגעים אבודים, והסרטים שנוצרו בפרויקט משמרים ומנציחים את רגעי החסד האלה; מסיטים את המבט האוטומטי שלנו מדיווחי המוות, מהגבורה, מרגעי הקרב אל רגעי החיים.

אנחנו מזמינים קרובי משפחה וחברים של חיילים שנפלו להמשיך לשלוח אלינו סיפורים אישיים ולהצטרף למארג הזיכרון הייחודי. אנו מזמינים גם את הצופים לשתף בסרטים ולהרחיב את מעגלי הזיכרון."

אודות הסרטונים

אבא, הלכתי לאיבוד / LOST AND FOUND

לזכרו של יובל הראל (1982-1962) אשר נהרג במלחמת לבנון הראשונה
יוצרים: עופר וינטר ושמעון אנג'ל, סטודיו דוב אברמסון

יובל הראל נהרג במלחמת לבנון הראשונה, יום אחד אחרי שנפל שכנו בעל השם הזהה – יובל הראל. הסיפור הטרגי על הבלבול של מודיעי הנפגעים בין שתי המשפחות הראל מירושלים ידוע ומסופר מאז מותם. ואולם, הסיפור הזה, שהונצח בזיכרון הקולקטיבי של יובל, האפיל במשך שנים רבות על הזיכרון של יובל כילד וכאדם. נדמה שאיש לא התעניין בזכרו, אלא רק בטעות הדיווח המצמררת. בסרט האנימציה על יובל הראל אנחנו מבקשים לעשות תיקון, ולראשונה להנציח את יובל; לספר על האדם שהיה.

אודות הסרט: יובל בן הארבע ואביו יוצאים לקניות בקניון. יובל מסתחרר מהמראות הססגוניים, נסחף אחריהם והולך לאיבוד. ב"איבוד" יוצא יובל למסע ומגלה עולמות, ואביו מחפש אחריו, מוטרף מדאגה. לבסוף הוא מוצא דרך יצירתית ביותר להתאחד מחדש עם אביו. הרגע שבו יובל נמצא הינו רגע של הקלה עצומה ואושר. מותו של יובל במלחמה צובע את רגעי הפרידה והאובדן בקניון בצבעים דרמטיים עוד יותר.

קשרים 

לזכרה של מירה בן ארי (1926-1848 ) אשר נפלה במלחמת יום העצמאות בקרב על ניצנים. יוצרת: דניאלה שרר

מירה בן ארי עלתה לישראל מברלין כשרעיון תקומת העם היהודי מסעיר ומעסיק אותה בכל מובן. היא יצאה עם קבוצת חברים להקים את קיבוץ ניצנים בשנות הקמת המדינה – ימי מלחמה סוערים. בעיצומה של המלחמה התאהבה, התחתנה וילדה את בנה הבכור. שבועות ספורים לאחר קום המדינה, יצאו מירה וחבריה מהקיבוץ לקרב המכריע להגנה על ניצנים. התחושות בקיבוץ לפני הקרב היו קשות. הוחלט לפנות את כל הילדים והנשים משטח הקיבוץ במבצע שנקרא ״מבצע תינוק״. מירה, שתפקידה כאלחוטנית היה הכרחי ונחוץ, בחרה להיפרד מדני, בנה הקטן, ולהישאר להגן על הבית. מירה לחמה עד רגעיה האחרונים.

הסרט מתאר את הדיסוננס שבחייה של מירה – היותה לוחמת פלמ"ח מזה, ואימא לילד קטן מזה – בשגרת המלחמה עד הפרידה מדני הקטן.

ליאור

לזכרו של ליאור יונתן (1952-1973) אשר נפל במלחמת יום הכיפורים.
יוצרות: גל חלקאי ושולי תגר

ליאור, בנם של צפירה ונתן יונתן, היה ילד טבע, מחובר מלידה לאדמה, לכנרת, לבעלי החיים, לנוף. בילדותו בילה עם חבריו ימים במסעות אל תוך עולם הטבע, אז ליקט פטריות, רץ אחרי פרפרים, פגש בעלי חיים, ועם כל אחד ואחד השתהה לרגע. באחת מהפעמים שיצאו ליאור וחבריו לטיול גילוי עולמות נוסף בטבע, הם מצאו נחש. בחלוף ההתרגשות והפחד, רצו החברים להרגו. ליאור עצר אותם והתעקש לשחררו לחופשי.

"איך אפשר להציל נער מן השכחה, להפוך את הזיכרון לכוכב בוקר או לענן בודד, לתת למעיין הדמעות לזרום ולזרום, לאסוף את המילים הנכונות ולשיר לו שיר. עוד שיר… לאסוף בשארית הכוחות שלנו את אהבתנו הפצועה, המובסת, ולגונן על הנער שלא יאבד" (נתן יונתן).

לו היית לידי 

לזכרו של משה יצחק טובל (1973-1952) אשר נפל במלחמת יום כיפור
יוצרים: סטודיו פלונטר

ביום כיפור, בעת ששירת במוצב המזח, כמה שעות לאחר שהחלה המתקפה, חדר רימון מצרי לתוך העמדה ."כשאתה שומע רימון בתוך העמדה, אין זמן לחשוב ולראות; יש לך ארבע וחצי שניות לברוח עד שהוא מתפוצץ", סיפר אחד הלוחמים, "לא היה לנו לאן לברוח". טובל בחר לקפוץ על הרימון ולספוג את הרסיסים. כך, למעשה, הציל את חיי חבריו, שהמשיכו בזכותו להילחם, ולבסוף גם להדוף את המצרים. "הוא כנראה הציל את כל מי שהיה במוצב. אם הוא לא היה עושה את זה, לא היה לאיש במוצב סיכוי להישאר בחיים", סיפר המפקד ארדינסט.
משה יצחק (יצחקל'ה) טובל גדל בבני ברק ולמד בתלמוד תורה ובישיבה. ליצחק היה חיבור חזק לעולם הקודש, ועם זאת רכש גם חיבה לתחומים הנתפסים במגזר החרדי כתחומים השייכים לעולם החול. הוא אהב מאוד לשחק כדורגל, אהב להאזין לשירי אריק איינשטיין ועוד.

"מסכן מי שעמד בשער כשיצחק היה בועט בכדור", אמר עליו אחיו מוטי. כל ילדי השכונה היו ממהרים אל המגרש לראות אותו משחק. גם בבית הכנסת כיכב טובל, כחזן וכתוקע בשופר מחונן.

יצחק התגייס ב-1971 ושירת בגלגולו הראשון של הנח"ל החרדי. "הוא היה הצנחן היחיד בכל בני ברק", סיפרה ציפורה, אחותו הקטנה, "זאת הייתה גאווה לראות חייל בבני ברק".
הסרט לזכרו של יצחק טובל מסופר מנקודת מבטה של אחותו הקטנה, ציפורה. דרכה אנחנו מתוודעים לשילוב בין העולמות ולדמותו הייחודית.

מול הים 

לזכרו של עמית יאורי (1993-2014 ) אשר נפל בצוק איתן
יוצרת: דפנה אוודיש

המשפט שמתאר את עמית בצורה הכי טובה הוא "מים שקטים חודרים עמוק". בקורס הצלילה גילה עמית עולם חדש, והתאהב. המים, השקט, הרוגע, הטבע – הכול התחבר. והים השיב לו אהבה. כל חוויית צלילה הייתה מלאה גילויים והפתעות. הוא מצא אוצרות, גרם לחיות מים מפחידות לחייך והיה מאושר. עמית חלם את ההמשך: חופשות צלילה ארוכות עם אבא ועם החבר הכי טוב, שנדבק אף הוא בתחביב. העתיד היה צלול וכחול, עד שנגדע

ניהול המיזם: יטבת פייראיזן וייל / ריכוז והפקה: לירן ליפשיץ / ליווי אומנותי: אוסי ולד
הסרטונים החדשים והקודמים יהיו זמינים ביום הזיכרון באתר האינטרנט בית אבי חי