חינוך הילדים הוא אחת המשימות המורכבות שלנו כהורים. הורים רבים מתקשים בהצבת גבולות לילדיהם – אם זה בגלל הקושי להציב את הגבול, אם בגלל חוסר היכולת לאכוף את הצבת הגבול שהצבנו. לעתים אנו נבוכים להציב גבול ליד אנשים זרים. ישנם הורים שנוטים להפריז בהצבת גבולות.

אנו חיים בעולם שבו גבולות הם חלק מהמשחק, והצבת גבולות היא חיונית בתהליך החינוך של ילדינו. דרך הצבת הגבולות אנו מלמדים את הילדים שלנו את ההבדל בין מותר לאסור, בין דברים שאנחנו מאפשרים ודברים שאיננו מרשים, בין דבר מידתי לדבר שחורג מפרופורציות ועוד.

יש שיגידו שאין גיל מוקדם מדי להציב גבול – גם אי הרמת תינוק בוכה ממיטתו היא הצבת גבול – אנו אומרים לתינוק שמעתי שאתה בוכה אך אני מציב את הגבול שלי ולא מרדים אותך בידיי. לקראת גיל שנתיים נידרש להתחיל להציב גבולות רבים יותר. בגיל זה הילדים מגלים את עצמאותם, רוצים לנסות לעשות הכל בעצמם, לחוות, להתנסות ולהחליט, כך שההורים מוצאים עצמם מציבים יותר גבולות.


שימו לב שלא כל דבר שהילד עושה דורש העמדת גבול. אם לדוגמא הילד הכניס את ידו לכוס השתייה שימו לב האם זו חקירה ובדיקה. אפשרו לילד להתנסות. אולם אם הילד שופך את המים מהכוס שוב ושוב – אף על פי שאמרתם לו לחדול מכך – יש להציב לו גבול בנקודה זו.

אין ספק שהגבולות הברורים ביותר עוסקים בביטחון של ילדנו, לא לרוץ לכביש או לרדת לכביש לבד, לא לעמוד על המעקה או כל אזהרה אחרת שתפקידה לשמור על ילדינו בבית ומחוצה לו, אך כאן לא נגמרים הגבולות, כמה זמן לצפות בטלוויזיה או במחשב, האם מותר לאכול בסלון או ליד המחשב, ומה עושים שהילד מנדנד ורוצה עוד כמה דקות שנאפשר לו?

ראשית, חשוב להבין שהצבת גבולות בכל בית היא שונה, כיוון שאנו ההורים שונים מהורים אחרים וילדינו שונים מילדים אחרים. יש בתים שהגבולות בהם רבים ועקביים ויש בתים שבהם יש פחות גבולות וההורים יותר מתירנים, לפי תפיסת העולם שלכם ההורים. כמובן שרצוי לבדוק מה עובד אצלכם ועם ילדיכם הכי טוב, להסיק מסקנות ולשנות את הדרך אם צריך.

איך להציב גבולות?

* הצבת גבולות היא משימה לא פשוטה, אך יש לבצע אותה. קודם כל חשוב שתבינו שזהו תהליך שדרוש להתפתחותו התקינה של הפעוט.

* הצבת גבולות היא משימה הדורשת מכם לגלות עקביות.

* כשאתם מציבים גבול שדרו סמכותיות, אך לא הפחדה. הילד צרך להבין שהוא יכול לסמוך עליכם, לא לפחד מכם. אתם ההורים, לא שוטרים.

* תנו לילד אלטרנטיבה. "אני לא מרשה לשפוך יותר מים על השולחן. רוצה ללכת לשפוך מים בכיור האמבטיה?"

* אל תחייכו כשאתם מציבים גבול, המסר יהיה מבולבל.

* עקביות היא שם המשחק. אם הצבתם גבול היום, תצטרכו להציב את אותו גבול גם בפעם הבאה. אם לא תהיו עקביים הילד ינסה בכל פעם לעבור את הגבול מתוך מחשבה שאולי הפעם תוותרו

* חשוב מאוד ששני ההורים יהיו מתואמים, הן באכיפת הצבת הגבול והן בתגובתם מזיזים את הילד מהקיר או נותנים לו דף. מסר שאינו אחיד יכול לבלבל את הילד. לילד יהיה קשה לקלוט מה המסר אם אינו אחיד.

* הילד שלכם מתוק וחמוד, אבל עדיין חשוב להציב לו גבול. אל תישברו מבכי ותחנונים, הילד תמיד ינסה לבטל את רוע הגזירה.

* הדוגמה האישית היא חשובה. אם אינכם מרשים לאכול בסלון, אתם צריכים להכיל את החוק גם עליכם ועל אחים גדולים אם יש. לא תוכלו לדרוש מהילד את מה שאינכם מקיימים. הילד רואה ולומד את ההתנהגות שלכם.


* אל תיסוגו מהחלטתכם רק על מנת לקבל שקט בבית. הילד ילמד בסופו של דבר שאם הוא יבכה או ינדנד הוא ישיג את מבוקשו

* אל תצעקו – אחד המכשולים שהורים נופלים בו הוא הרגש שנוצר עקב הכעס. ביקשנו מהילד מספר פעמים להיכנס למיטה, אך הוא עדיין משחק על הרצפה. כשהרגש מניע אותנו ואנו מתרגזים, אנו מתחילים לאבד שליטה, צועקים, והמסר שהילד קולט הוא שאנו איבדו שליטה על המצב.

* אל תבטיחו או תאיימו במה שאינכם מתכוונים לאכוף. אל תשלפו התרעה מהכובע. בכעסנו, אנו עלולים לאמר דבר שיהיה לנו קשה לעמוד בו. אם תאמרו לילד שעכשיו הולכים הביתה, אתם אכן צריכים לקום מיד ולעזוב את המקום. ייתכן שתצטרכו יותר מפעם אחת כדי שההתנהגות הלא רצויה של הילד תיפסק.

* אל תתנצלו – אם קבעתם גבול עמדו במילה שלכם. אין צורך להתנצל או להאריך בהסברים. ילדים לומדים ממעשים. הילד יבין מהר שכך מתנהגים וילמד את הגבול. תוכלו לספק הסבר קצר וממצה. מעבר לכך, הילד לא יקשיב ולא באמת יפנים את כל המסר, אלא ינצל את הסיטואציה להחלפת מסרים ביניכם על מנת להסיט את תשומת הלב שלכם.