מאת ורד רחמן
מזה ימים רבים שאני לא מצליחה להוציא את האירוע הנוראי מהראש – חשד לאונס של ילדה בת 11.
הילדה – איך לא – מאושפזת זה ארבעה חודשים במוסד לסיוע נפשי, והנערים? נהנים מהחופש הגדול, כי כדי להעמיד אותם לדין יש צורך בהמלצות היועץ המשפטי.
הורים לא רוצים להאמין שהילדים שלהם מסוגלים למעשים כל כך איומים, שהרי אף אחד לא לחשוב שהילד שלו מסוגל לפגוע בצורה כל כך קשה.
הערות כמו אלה של אביו של אחד החשודים שמדובר ב"מעשה קונדס", וכי "הנערה לא התנהגה בצורה ראויה" הן הערות שמסירות אחריות מהתנהגות הנערים, וראוי שהן ייעלמו כלא היו.
במאמר זה אני רוצה לנסות ולהסביר את הגורמים לתופעה זו של אלימות מינית חמורה. ישנן דרכים שבהן הורים צריכים לקחת אחריות בנושא זה, כדי שמקרים כאלה לא יישנו.
לחנך מגיל צעיר על התנהגות מינית רצויה
החינוך מתחיל כבר בגיל צעיר. הערות שאנו משתמשים בהן בתמימות לכאורה עלולות לעודד אלימות כלפי בנות. במקרים רבים בהם בנים מציקים לבנות, עשויות לעלות הערות כמו "הוא עושה את זה כי הוא אוהב אותה", מה שנותן לגיטימציה לבן להמשיך ולהציק לילדה.
משחקי בנים כוללים לעתים תוקפנות, אם מדובר במשחקים עם רובים ,חיילים וטנקים, ובין אם מדובר במשחקי מחשב המעודדים אלימות. כמו כן, ניתן למצוא בסרטי פורנו עידוד של תוקפנות כלפי נשים, המציגים אותן כאובייקט מיני.
עם ארגז כלים כל כך דל, אין פלא, שילדים יתקשו להיכנס לעולם האנושי המורכב כשהם מוכנים להתמודדויות לא פשוטות.
למעשה, בני נוער, המצויים בתחילת דרכם בעולם היחסים והאינטימיות, חווים לחצים ומסרים סותרים, והם מתקשים להבדיל בין אלימות, הטרדה וחיזור, ומבלבלים בין מושגים כמו אהבה, כבוד, שליטה וקנאה.
המצב כיום הוא שהטכנולוגיה מביאה לידי כך שמצד אחד בני נוער פחות מסתובבים ברחובות, שהרי כל אחד שקוע מול המסך שלו. כתוצאה מכך, מספר ההזדמנויות למגע אלים, קטטות והשחתת רכוש יורד. מחקרים שנערכו בנושא מצביעים על ירידה באלימות – מצב מבורך כשלעצמו .
אולם, כתוצאה מחשיפה מוקדמת מדי למסכים, ילדים צעירים נמצאים פחות באינטראקציה בינאישית עם משפחה וחברים, והבילוי מול המסך גורם להם לפתח קהות חושים לתחושת האחר, ואף לחוסר יכולת לחוש אמפטיה לאחר.
יתר על כן, חשיפה לתכנים לא מתאימים, כמו פורנו, מביאה לעלייה באלימות מינית.
ממחקרים עולה כי 42% מהילדים בני 12 נחשפו לתכנים בעלי אופי מיני.
מעבר לאתרי הפורנו, ילדים עשויים להיחשף לפורנו גם באמצעות משחקי מחשב ופרסומות.
השימוש האינטנסיבי במסכים, במיוחד בטלפון הנייד, מרגיל את הנערים למצב בו הם כל הזמן נמצאים בשליטה ומתוגמלים בתגובה מיידית. יש להבין את המשמעות והסכנה והבעיה החמורה הנגרמת למוח.
נתגלה כי במהלך צפייה דיגיטלית, המוח לא מתאמץ להבין את כוונת האחר. כוונת האחר כוללת: הבעות פנים, שפת גוף, יכולות אמפטיה, הכלה וסובלנות. כאשר כל המרכיבים האלה חסרים, נוצרת פגיעה בהתפתחות האינטליגנציה החברתית והכישורים החברתיים.
המוח, למעשה, מתמכר לצורת תקשורת שמצפה שגם בחיים האמתיים האדם יקבל הכל באופן מיידי, וזאת בעקבות חשיפה ממושכת של המוח לסביבה לא טבעית. המוח עובר חיווט מחדש, שבא לידי ביטוי בסף רגישות נמוך יותר, כמו גם ניוון בכישורים בין אישיים.
ישנם מספר כללים שעל ההורים להנחיל לילדיהם
הכלל הראשון הינו שהורים צריכים להסביר לילדיהם כי מגע מיני ייעשה תמיד מתוך רצון הדדי משותף, וכי תמיד יהיה צורך לבקש רשות מהאחר לפני מגע.
כלל שני הינו שלא מקיימים מגע מיני עם מי שהוא שיכור, מסומם, מעולף, או ישן.
כשנערים צופים בסרטים פורנו, הם עשויים לראות מספר משתתפים באקט מיני אחד. כלל חשוב הנובע מסרטים אלה הוא להסביר למתבגרים שבגיל ההתבגרות מקיימים יחסים עם פרטנר אחד בלבד, וכמובן שהצילום אסור בהחלט.
מכירים את מבחן אחותי?
צריך להסביר למתבגר שכאשר הוא רואה מעשה כזה או שוקל להצטרף למעשה כזה, עליו לשאול את עצמו את השאלה הבאה: "אם זו היתה אחותי, האם הייתי מסכים שינהגו בה כך?"
קרוב לוודאי שהתשובה השלילית תכתיב לו את התנהגותו, ותמנע ממנו לעמוד מהצד, כאשר הוא יזהה ניצול של חלש, ותעורר בו אמפטיה לזולת.
לצערנו הרב, התרבות שלנו ספוגה באלימות ומיניות בכל מקום – בשלטי חוצות, בפרסומות, בקליפים של מוסיקה, בתוכניות בערוצים שונים ובסרטי קולנוע.
אני אישית לא מאמינה שהגבלות בגלישה, הימנעות מצפיה בחדשות, הפרדה בין בנים לבנות, או כל מניעה אחרת תעזור.
מה אם כן הפתרון?
שיח שמעורר חשיבה, הקשבה, הכלה ושיתוף הנוער בידע שלנו.
אין קיצורי דרך. חינוך דור העתיד הוא משימה לא פשוטה, אך זו החובה שלנו כהורים ומחנכים לוודא שהם יודעים להבדיל בין טוב לרע.
ורד רחמן היא מנחת הורים
השאירו לכותבת הודעה:
[contact-form-7 id="2227" title="ורד רחמן"]
