בתמונה: נטע ריסקין. צילום סבסטיאן אדשמיד
שתי נשים מגיעות לדירה אותה יחלקו למשך שבועיים. זו מציצה בזו, זו חושדת בזו, זו טובלת אצבע אחת במים הקרים ומחזירה את היד מהר למקומה כאילו נעקצה. מי זו היא, שגרה איתי בדירה? זו שתביא למותי, או זו שתציל אותי?
הבמאי שמחזיק ברשימת סרטים עניפה, ערן ריקליס ("ערבים רוקדים", על פי ספריו של סייד קשוע, "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" על פי ספרו של א.ב. יהושע, "הכלה הסורית", "זוהר" וכמובן – גמר גביע) יצר עולם שבו בדידות, עצב וחשדנות שולטים – ויחד עם זאת, אין בו ריקנות. הוא מלא. והכי מבהיל זה שהוא מתבסס על העולם האמיתי.
נעמי (נטע ריקליס הנהדרת, שעוברת כבלרינה מגרמנית לאנגלית לעברית) היא אשת מוסד לשעבר שמתבקשת לשמור במשך שבועיים על מונה, משת"פית לבנונית, בדירת מסתור בגרמניה, ובתקווה שתחזור לשורות המוסד לאחר אירוע טראומתי שעברה שנתיים קודם.
מונה, פניה עטויות תחבושות עקב ניתוח פלסטי לטשטוש זהותה, גם היא שומרת סוד. נעמי, ששומרת עליה, יודעת שלמונה יש סוד. "אף אחד לא עובד רק בשביל כסף", היא אומרת למפעיל שלה, כשהוא לא מספר לה למה באמת הגיעה מונה להיות משתפת פעולה עם האויב הציוני.
אפשר להגיד ששמירה הוא לב הסרט. שתי הנשים בסרט שומרות. נעמי שומרת על מונה, ששומרת סוד, אבל מבינה שהיא צריכה לשמור גם על עצמה. מעגל כזה של חשד תמידי, פחד שתמיד נמצא שם וחוסר יכולת לשים מבטחך באף אחד.
עם הימים שחולפים, הנשים רוקדות זו עם זו טנגו – צעד קדימה, שניים אחורה – רק ליתר ביטחון. בצעדים קדימה הן מדברות, משתפות וחולקות, ואפילו נקשרות זו לזו. ריקליס יראה לנו את זה בתמונות. אפיזודות. הכל אירעי בחיים, ותלוש. רגע אחד את נערה מביירות, וברגע הבא את אישה במנוסה המוגנת על-ידי אישה יהודייה בבית שבו יהודים הסתתרו מהנאצים.
הסרט מבוסס על הסיפור "החולייה" שהתפרסם ב-1986 בקובץ של שלושה סיפורים תחת שם העט טל יערי, שהוצג כאיש מוסד לשעבר. בהמשך נחשף כי את הסיפורים כתבה הסופרת שולמית הראבן. ריקליס קרא את הספר וידע שיום יבוא והוא יהפוך אותו לסרט. למרבה הצער, הראבן לא תזכה לצפות בו, אבל אנחנו כן זכינו.
שחקנים: נטע ריסקין היא נעמי, את מונה מגלמת השחקנית האיראנית גולשיפטה פרהאני. יהודה אלמגור, ליאור אשכנזי ודורייד לידאווי הם הגברים שמנסים לשלוט בעלילה, ולפעמים מצליחים.
הסרט עולה היום לאקרנים.
