שירה רובינס נשארה לבד עם ילדה קטנה, תינוק וחובות. אבל רגע לפני שהתייאשה סופית – נזכרה שמה שהכי עושה לה טוב בחיים זה ריקוד. היא פיתחה את לייף-דנס – ריקוד שמתאים לכל אישה ומלמד אותה ללמוד להכיר את עצמה ולהשתחרר. היום היא כבר מכשירה מורות ללייף-דנס בווינגייט
כמו הרבה ילדות אחרות, שירה רובינס התחילה ללמוד ריקוד בגיל 4. כשהיא גדלה, האהבה לריקוד לקחה אותה למגמת מחול בבית הספר, וחייה סבבו סביב הריקוד. אבל לא רק. כנערה שוחרת ידע וחקירה, למדה במקביל ללימודיה בתיכון גם זואולוגיה באוניברסיטה וצילום בקאמרה אובסקורה וגם עסקה ברכיבה תחרותית על סוסים. עם זאת, הריקוד היה תמיד הדבר החשוב ביותר. אבל כשהתגייסה, שירתה כמדריכת חי"ר, והריקוד נזנח.
אחרי השחרור מהצבא נסעה לשנה וחצי במזרח. החזון שלה היה להציל את העולם. אחרי הטיול רצתה ללמוד תחום הקשור לרפואה. הרפואה הקונבנציונלית פחות דיברה אליה, וכך הגיעה אל לימודי הומיאופתיה בשילוב רפואה כללית באוניברסיטת תל אביב. היא פתחה קליניקה והתמחתה בנשים ולידה. בהמשך גם הקימה את המרכז להומיאופתיה במרכז דיאדה.
כשהיתה בת 23 הכירה את מי שלימים יהיה בעלה. ממש לימים, כי הם החליטו להתחתן מהר מאוד.
"זו היתה אהבה גדולה. היינו נשואים 10 שנים. אבל כחמש שנים לתוך הנישואים, בעלי התחיל בתהליך של חזרה בתשובה. זה התחיל לייט, אבל עם הזמן הוא הפך לחרדי, ומצאנו את עצמנו ביחסים של של חרדי וחילונית.
"בשלב הזה בתי היתה פעוטה, ובני נולד לתוך הסיטואציה הזאת. היו ניסיונות לגשר ולהישאר יחד. הלכתי הרבה לקראתו, אך כשאורח החיים הדתי החל לגעת בהחלטות לגבי הילדים, הפערים היו גדולים מדי עבורי"
"בשלב הזה החלטתי להיפרד ממנו. ונשארתי לבד עם ילדה בת ארבע וחצי ותינוק בן שנה וחצי. הוריי אמריקאים ונסיונותיהם לחיות בישראל לא צלחו. בערך בתקופה הזאת הם שבו לארצות הברית בעקבות משרה טובה שקיבל אבי. אני נכנסתי לדרך קשוחה, חייתי בבדידות ונכנסתי לחרדות. קראתי לעצמי חיה-מתה. מתתי בתוכי.
"ואז, בהברקה שלא ידעתי מאיפה הגיעה, נזכרתי שהיה לי טוב כשרקדתי. התחלתי לרקוד 5 פעמים בשבוע. הייתי שקועה בחובות, ובכל זאת, לקחתי בייביסיטר שעה ביום כדי ללכת לרקוד. זה הציל אותי.
"לפני 10 שנים החלטתי לעשות ערב התרמה לנזקקים. לא היו אז קבוצות וואטסאפ ולא אפליקציות לאישור הגעה. תליתי מודעות ברחוב, ולא ידעתי כמה אנשים יגיעו. האולם היה מפוצץ. בערב הזה הבנתי שמרגע זה החיים כבר לא מובילים אותי, אלא אני מתחילה להוביל את החיים.
"אני לא זוכרת כלום מהערב הזה, רק שזה היה ואוו. בעקבות הצלחת האירוע, חברה הציעה שנעשה ערב כזה פעם בשבוע. ואז עוד חברה פנתה ואמרה בואי נעשה ערב כזה פעם בשבוע. אמרתי להן: השתגעתן? אני אם חד הורית, אין לי כסף ואין לי זמן
"אבל עם הטלפון השלישי שקיבלתי, הבנתי שאני יכולה לשנות את דפוסי החשיבה שלי. שהסיבה שאני הודפת את ההצעות נובעת מתבניות שמוטמעות בי. אז מה אם אני חד הורית? למה אני לא יכולה לעשות את מה שאני הכי רוצה בעולם?
"התחלנו לחפש מקומות כדי לקיים עוד ערבים כאלה. לא מצאנו סטודיו, אבל אחת החברות הביאה אותנו למושב. שם אמרו לנו – אין לנו סטודיו, אבל יש לנו את המבנה של הרפת שלא בשימוש.
"התאגדנו כמה נשים ובנינו סטודיו ברפת. קנינו טייפ כמו בהארלם, מילאנו את המקום בנרות ויצאנו לדרך. לא היתה לי שיטה. התחלתי מניסוי וטעייה. התחלנו לעשות ערבי ריקוד לנשים, נשים ללא ידע וניסיון בריקוד. עם הזמן, פיתחתי ריקוד – לייף-דנס. וזה תפס, התחילו להגיע עוד ועוד נשים, עד ששאלו אם אני יכולה להכשיר מדריכות.
התחלתי להכשיר מדריכות בשיטת הריקוד שפיתחתי – לייף-דנס – במכללה האקדמית בווינגייט, והיום אנחנו מסיימים כבר את המחזור ה-12.
לייף-דנס מורכב משלושה חלקים. החלק הראשון מתבסס על עשרה סגנונות מחול שונים, כל סגנון נוגע בצד אחר בנשיות. החלק השני הוא אימוני ובחלק השלישי – ריקוד חופשי. הריקוד עוזר לאישה להשתחרר מהעומסים הרגשיים, להתחבר לעצמה וללמוד ליהנות.
מה זה אומר בשבילך, לייף-דנס?
"לייף-דנס בשבילי זה להיות מדוייקת לעצמך, טובה לעצמך ולאחרים, להיות באהבה לעצמך ולהיות בשמחה מתוך בחירה"
ב-17/7/19 יתקיים יום פתוח של לימודי לייף-דנס במכללה האקדמית בווינגייט (פתוח לנשים בלבד). היום הפתוח נותן אפשרות לטעום ולגעת בלב. לחוות את השיטה ולהיפתח לאפשרויות חדשות בחיינו, טעימה משנת חיים.
