כל הורה שואל את עצמו האם כדאי להפעיל עונשים על הילדים, האם זה באמת עוזר או לא?

מה עושים אם הילד לא מפסיק להרביץ לאחיו, לאחר שאתם מבקשים מספר פעמים? כשהילדה עושה סצנות בקניון? ואם לא להעניש – מה האלטרנטיבה?

שיטת החיזוקים

יש הטוענים כי עונשים לילדים יעילים אם יודעים איך להפעיל אותם בצורה נכונה ויעילה. ויש הטוענים כי עונשים מטרתם למנוע מהילד התנהגות אבל למעשה העונשים יעילים לטווח קצר ולא באמת מתקנים את ההתנהגות הלא רצויה, עונשים עלולים ליצור אצל הילד רגשות כעס ומאבקי כוח מתישים מול ההורים.

אתם בעד עונשים? עשו זאת נכון

אם אתם בגישה שיש לתת עונשים, חשוב שתקפידו על כמה כללים על מנת שתוכלו להפיק את המרב מהעונשים.

עונש מידתי – הקפידו לתת עונש שהוא מידתי למעשה, עונש שהוא יעיל והוגן הקשור ישירות למעשה יהיה אפקטיבי וישיג תוצאה ישירה. אם ילד מתפרע בבית וביקשתם ממנו שיחדל ממעשיו, ולאחר מספר פעמים הוא לא מפסיק, בקשו ממנו ללכת להירגע בחדרו למשך מספר דקות, בהתאם לגילו. אין טעם להכניס ילד קטן לחדר למשך חצי שעה. עבורו זהו פרק זמן שאינו נגמר. אם העונש הוא לא לצפות בטלוויזיה – קבעו שלא יצפה אחר צהריים אחד או שניים, ולא שבוע שלם. עונש שייתפס בעיני הילד כחסר פרופורציות לא יעזור לילד יגרום לילד להרגיש חוסר צדק ועוול שנגרם לו.

אכפו את העונשים שאתם נותנים –  הקפידו לתת עונשים שהם ישירים למעשה וניתנים על המקום ולא עונש שהמשמעות שלו אינה מיידית. אם הילד משתולל במהלך בילוי ואינו מפסיק למרות בקשותיכם, אל תאמרו לו "מחר לא תלך לחבר", ארזו את הדברים ואמרו לו שאתם חוזרים הביתה ברגע זה ממש.

חיזוקים חיוביים

הקפידו לתת חיזוקים חיוביים לילדיכם. אם ילדכם התנהג יפה, שבחו אותו בפניו על התנהגותו, כאשר אתם מציינים בפניו מה אהבתם בהתנהגותו – "התאמצ יפה והכנת את השיעורים נהדר".

אתם נגד עונשים? אז מה האלטרנטיבה?

יש הורים הרואים את הענישה כהשפלת הילד.

הורים שמתנגדים למתן עונשים לילדים טעונים שהעונשים מורידים את הביטחון העצמי של הילד ואינם תורמים להפנמה של כללי התנהגות נאותה, מכיוון שהציות נעשה מתוך כפייה או מתוך רצון לקבל פרס ולא מתוך מוטיבציה לעשות את המעשה או מתוך הבנה של מעשיו וההשלכות של מעשיו. באותה מידה, גם חיזוקים אינם מסייעים להבנת הסיטואציה או למוטיבציה, אלא ליחסי הגומלין שבין החיזוק או הפרס לבין המעשה שנעשה לפניו.
.

תיאום ציפיות

הדבר הראשון שנעשה עם ילדנו הוא תיאום ציפיות בטרם האירוע. שבו עם הילד והסבירו לו למה אתם מצפים ממנו – איזו התנהגות מותרת ואיזו התנהגות אינה רצויה בעיניכם. הסבירו לו מה יקרה אם לא יתנהג יפה (למשל – "אם לא תתנהג יפה לא נישאר עד סוף היום הולדת"). חשוב מאוד לעמוד ב"הבטחה" – כלומר, במידה שהילד לא התנהג יפה, אכן לקום ולעזוב את האירוע לפני שנגמר.

ילדים מרגישים נוח תחת תיאום ציפיות. הם חיים בעולם של מבוגרים וזקוקים להנחיה ולהכוונה של המבוגר האחראי. תיאום ציפות עושה להם סדר. ילדים זקוקים להצבת גבולות ברורים.