קו חזק ויציב עובר בין וודי אלן לסוזנה פוגל. ה-dna של החוט המקשר בנוי מההיסטוריה של המשפחה היהודית הנוירוטית. עשרות, ואולי מאות דורות, מתגלמים בחרדות, דיכאונות, חיפוש עצמי, חוסר מימוש וביקורת עצמית – כולם מוגשים על מצע של ציניות ושל הומור עצמי מרעיד עד כאב או צחוק בלתי ניתן לשליטה. לא בכדי מתואר הספר כטרגדיה קומית.

ספר הביכורים של סוזנה פוגל, במאית ובוגרת סדנת הכתיבה של סאנדנס ואוניברסיטת קולומביה, הוא תענוג צרוף לכל אוהבי הז'אנר. מערכות היחסים הלא יציבות, אמירות חסרות טאקט וחסרות מודעות עצמית של בני המשפחה וסיטואציות לא שגרתיות מהוות יחדיו חומרי גלם נפלאים לספר מרתק ומשעשע. כבר משמו ניכרת הציניות, שכן משפחת פלר הגרעינית נפוצה לאיזורים שונים, ולא באמת מתפקדת לפי ההגדרה המקורית שלה. 

אירועי הספר נפרשים על פני שנים רבות (שלושה עשורים), וחלק מההנאה הגלומה בקריאה נובעת מהחשיפה לשינויים שחלו בחיי המשתתפים ולאירועים שפקדו אותם. כל האירועים מובאים בצורה של מכתבים מבני המשפחה אל גיבורת הספר, ג'ולי. היא עצמה לא כותבת ולו מכתב אחד, אולם המכתבים שהיא מקבלת מצליחים היטב לתאר את עולמה הגולמני ואף את מצבה הרגשי הרעוע. גם הצביטה בלב של כל אמא יהודייה למראה השנים החולפות על פניה של בתה הרווקה מורגשת כאן במלוא עוצמתה – בקרב כל הדמויות כלפי ג'ולי, ושל ג'ולי, שלא מספקת את הסחורה להורים המודאגים, כלפי עצמה.

יש שאלות שעלו בקריאה ונותרו ללא מענה ראוי, כמו – מדוע יש לג'ולי אחות מאומצת? יחד עם זאת, הן לא פוגמות בחוויית הקריאה או ברמת ההבנה של העלילה. 

מאחר שהכותבת היא במאית, מדובר בספר שקל מאוד לדמיין את הסיטואציות המתוארות בו ונראה שסרט המתבסס על העלילה הוא מתבקש ורק עניין של זמן – אני מקווה. הספר בהחלט מעביר כמה שעות בנעימים, ולעתים בשעשוע רב. דוק הציניות המככב בכתיבה בהחלט נעים, כמו יין טוב שגורם לצרות להיראות מתוך פרספקטיבה אחרת לגמרי. 

סוזאנה פוגל, יהודייה אמריקאית, נולדה בארצות הברית, היא במאית קולנוע וכותבת ל-New Yorker ול-TIME Magazine.

הוצאת פן וידיעות ספרים | מאנגלית: אילן פן

199 עמודים

98 שקל