מאת ורד רחמן

נתחיל ונאמר שכל אדם זקוק לתשומת לב, וכל ילד זכאי לקבל תשומת לב מהוריו.

על פי התיאוריה של אדלר, הצורך בהתייחסות אישית הוא צורך קיומי מולד, ואף צורך הישרדותי. תשומת לב יזומה היא אכן ברוכה, כזו שניתנת על ידי ההורה כשהוא בוחר  לתת אותה.

מה לגבי תשומת לב יתרה?

זו נלקחת מההורה על ידי הילד, ולכן אפשר גם לקרוא לה העסקת יתר. במצב זה, הילד  מעסיק את ההורה יתר על המידה כדי להרגיש שייך.

איך זה מתחיל?

במקרה שהילד קולט שהוא יכול לקבל תשומת לב רבה. הוא קולט שהוא יכול "לנגן" על התחושות והנקודות הרגישות אצל הוריו. הוא מגלה מה מפעיל אותם.

ניקח מספר דוגמאות:

לאמא חשוב שרן יאכל את ארוחת הצהריים שהיא מכינה לו. לרן אין תיאבון, לכן הוא משחק באוכל. אמא מתחילה ללחוץ, דני קולט שאמא מופעלת.

דוגמא נוספת:




אמא ממהרת לעבודה בכל בוקר. היא לחוצה מאוד. בכל בוקר היא מזרזת את דנה  להיות מוכנה בדיוק בשבע. דנה לוקחת את הזמן, ואמא מתחילה ללחוץ. הילדה קולטת שאמא מופעלת.

מקרה נוסף:

אור היא ילדה מתוקה וחייכנית, אך מתקשה לקבל לא כתשובה. בכל פעם שזה קורה, היא פורצת בבכי היסטרי. אמא חשה חסרת אונים. אור קולטת שאמא מופעלת.

כפי ששמתם לב, בכל הדוגמאות שנתתי ישנה מעגליות: ילד עושה, הורה מגיב.

כדי שנקרא למצב תשומת לב יתרה, נזכור שזהו דפוס שחוזר על עצמו, ולכן אנו מוצאים את עצמנו מעירים שוב ושוב.

אז מה עושים? איך יוצאים מהמקום הזה?

ראשית, עלינו לזהות שזהו לא מקרה חד פעמי, אלא התנהגות שחוזרת על עצמה . כמו כן, עלינו לשנות את הפירוש למצב ולזכור שהילד לא פועל נגדנו, אלא בעד עצמו. חשוב לזכור כי הוא זקוק להתייחסות, שהיא צורך אצלו. מכאן שמעמדה של מגיבים נעבור לעמדה של מעניקי תשומת לב.

איך נעשה זאת?

ניתן התייחסות פחותה להתנהגות המפריעה, תוך מתן עידוד ושיתוף במקומות אחרים. נשים את הדגש באותם מקומות שבהם הילד פועל בצורה טובה.

נקודה חשובה נוספת היא להימנע מעודף מלל ולהיות מאוד ברורים. במכון אדלר מכנים זאת תקיפות אדיבה, שמשמעותה הצבת גבולות בצורה ברורה, בנחישות ועקביות, אך גם בנעימות.

 יש לכם שאלות לוורד? מוזמנים לפנות אליה בטופס הבא

הכותבת היא מנחת קבוצות ומשפחות בוגרת מכון אדלר, מורה להוראה מתקנת באנגלית ובעברית מומחית לאסטרטגיות למידה M.A ומאבחנת דידקטית

[contact-form-7 id="2227" title="ורד רחמן"]