"כדי שילד יקבל את עצמו ללא תנאי, הוא צריך הורים שיקבלו את עצמם ללא תנאי. תראו את נטע ברזילי"
דוקי (דרורה) כהן לא נחה לרגע. בין המשך עבודתה לעזרה עם הנכדים החדשים שנולדו, היא הבינה שהיא לא מתכוונת לוותר על כתיבת הספר "ילד שווה" שבוער בעצמותיה.
"גדלתי עם תחושה חזקה שאני שווה פחות", היא מספרת בכנות. "למרות שהייתי תלמידה טובה, במיוחד במקצועות הריאליים, ולמרות שהייתי מקובלת חברתית, הרגשתי שווה פחות.
"כשבגרתי, הייתי אשת מחשוב במקצועי. אהבתי מאוד את עבודתי, ובמקביל אליה, לאחר שילדתי את בתי הבכורה, התחלתי ללכת לסדנאות של מודעות עצמית והורות. מאוד אהבתי את התחום החדש שהתוודעתי אליו, וחשבתי שזה הנושא אולי החשוב ביותר שקיים. מהר מאוד הבנתי שזה התחום שאני רוצה לפתח במקביל לעבודתי במחשוב, והתחלתי ללמוד הנחיית הורים במכון אדלר. כשסיימתי התחלתי להעביר סדנאות להורים".
"הרעיונות שלמדתי באדלר היו בחלקם טובים ומתאימים לי, וילדיי למדו עצמאות ואחריות, אך היו נושאים שאמנם נראו לי הגיוניים מאוד ורציתי ליישמם, אך לא הצלחתי, כי אני עצמי הרגשתי חסרת ביטחון וחסרת ערך, ולא יכולתי להעביר אותם בצורה נכונה וטובה. אז לא הבנתי את הקשר בין התחושות האלו שלי לבין חוסר ההצלחה שלי להעביר דברים שהאמנתי בהם, אז הרגשתי מאוד מתוסכלת מכך שלא הצלחתי , אך לא ידעתי עדיין לעשות את הקשר, שאני מדגישה כל כך בספר שלי: שכדי שהורה יתייחס לילדו כשווה ערך, הוא חייב קודם כל להתייחס אל עצמו כשווה ערך.
"למשל, ייחסתי חשיבות מוגזמת למה אחרים חושבים עליי, כל ביקורת היתה יכולה להרים או להפיל אותי. דבר זה מנוגד לתחושת ערך עצמי. בתחושת ערך עצמי, אנחנו מקשיבים למה שאחרים אומרים, אך בוחרים לקחת רק מה שנכון לנו. שום דבר חיצוני לא מפיל ולא מרומם אותנו. יש לנו כח פנימי שעליו אנחנו נשענים.
"מה שעזר לי בהמשך לבנות את תחושת הערך העצמי היה גישת הגשטאלט שטופלתי בה וגם למדתי אותה בהמשך. זו גישה חווייתית שמלמדת קודם כל לחיות בשלום עם הקשיים, ולאחר מכן להיפרד מהם. בהמשך חיי למדתי גם את גישת ההתמקדות וגם את גישת העבודה של ביירון קייטי, ועוד גישות חווייתיות, שכולן עוזרות לאדם להיות שלם, שווה ואמיתי. כשאני אומרת 'שווה' אני מתכוונת לשווה כמו כולם, לא פחות ולא יותר. כי כולנו נולדנו שווים בערך שלנו, ויחד עם זאת שונים ומיוחדים.
"ואז נולד הצורך לכתוב את הספר. היה ברור לי שתחושת השווה פחות, ולעתים השווה יותר, היא נחלת רבים וסבלם של רבים, ומבחינתי זה לא הגיוני ולא נכון. התחלתי לחקור את הנושא, הן על-ידי ראיונות שערכתי, והן על-ידי קריאת מאמרים וספרים בנושא.
"המסקנה שהגעתי אליה היא שאם ההורים יקבלו את עצמם ללא תנאי, הם יוכלו לגדל את ילדיהם מתוך אותה עמדה וגישה, וזה מה שיעניק לילדים את תחושת הערך, שלדעתי זה הדבר החשוב ביותר שהורה יכול לתת לילד שלו, זה הבסיס לחיים תקינים, שמחים, יצירתיים ומלאי משמעות ואהבה.
"לי היה ברור יותר מתמיד שאני קיבלתי את התחושה שאני שווה פחות מאמי, שהיתה אישה אהובה ומקסימה, אך הרגישה הרבה פעמים פחות שווה מאחרים, והכוונה היא להפסיק להעביר את התחושה הקשה הזו של שווה פחות או שווה יותר מדור לדור.
"לשמחתי בימים אלו זכינו להכיר את נטע ברזילי, שהיא דוגמא נהדרת למסרים של הספר. ההתלהבות ההיסטרית שהיתה כאן נבעה גם בגלל הזכייה שלה, אבל הרבה יותר מהדוגמא שהיא נתנה לנו בכך שהיא מקבלת את עצמה ללא תנאי. היא שונה והיא אוהבת את עצמה. זה מה שכולנו מייחלים לו, להרגיש טוב עם עצמנו בלי שום חשש מהסביבה וממה שיגידו. היא דוגמא נפלאה לכך שכשזה קורה, השמיים הם הגבול. אין סוף לאומץ, ליצירתיות, להתפתחות, לתעוזה ולאהבה שהיא מפיצה. היא מקור להשראה ולעידוד, כי כולנו יכולים, גם אם נדחינו בעבר.
"ולא נשכח את תרומת ההורים שלה, שקיבלו אותה ללא תנאי ועודדו אותה ,והם אולי המפתח העיקרי ליכולתה לקבל את עצמה ללא תנאי. זהו אחד הרעיונות העיקריים בספר: כדי שהילד יקבל את עצמו ללא תנאי, הוא צריך הורים שיקבלו את עצמם ללא תנאי".
"אני רוצה להביא כמה דוגמאות לקשיים שקורים לנו עם הילדים, ואיך נתמודד איתם כשאנחנו מרגישים שאנחנו "שווים" ובעלי ערך, וכך אנחנו מרגישים לגבי ילדינו", אומרת כהן, שמבהירה כי הספר איננו מדעי, אלא פרי התנסותה האישית כמלווה של תהליכי התפתחות אישית, כמנחת קבוצות וכאדם.
"למשל, אם שני אחים רבים ביניהם לעתים קרובות, הורה שמרגיש בעל ערך לא ייבהל ולא יחשוב על עצמו שהוא הורה לא טוב, או שילדיו לא מחונכים. הוא יסתכל על הבעיה לא ממקום של אשמה או פחד, ואפילו לא יראה את המצב כבעיה, אלא כמשהו שהיה רוצה לנסות להבין, ואולי לשנות. הוא יהיה פתוח לשמוע, לקרוא, לדבר עם הילדים, והכל ממקום שקט וענייני.
"ייתכן שהוא יחליט שעדיף לא להתערב ויאפשר לילדים להתמודד לבד. ייתכן שהוא יחליט להתערב, במקרים שהריב מגיע לאלימות, על ידי שיפריד ביניהם וישלח כל אחד לחדרו, וייתכן שהוא יחליט ללכת להתייעץ עם מומחה. יש המון אפשרויות, ומה שחשוב יותר זה לא מה הוא יעשה, אלא איך הוא יעשה. בכל מקרה, הוא ינהג בכבוד, הן כלפי עצמו והן כלפי הילדים. לא יהיו האשמות, ביקורת, איומים, עונשים, מניפולציות, השואות וכדומה.
דוגמא נוספת היא ילד שלא רוצה ללמוד. הוא לא מכין שיעורים ולא מתקדם בלימודים. כמובן שההורה דואג, אך יחד עם זאת, הוא סומך על הילד שלו שגם אם הוא לא יהיה תלמיד טוב, הוא ימצא את דרכו בחיים כי הוא מעריך אותו, כי הוא מקבל אותו בדיוק כמו שהוא. ההורה לא מסתובב עם ציפיות שאם לא יקרו הוא יהיה מאוכזב, למרות שהוא ישמח אם הן כן יקרו".
"לכן, הורה כזה ינסה לברר האם לילד יש קשיים מיוחדים, האם היחסים שלו עם המורה טובים, האם הוא מרגיש טוב מבחינה חברתית, האם משעמם לו בכיתה. כמובן שבכל בעיה הוא יטפל בהתאם. הוא ינהל שיחות עם ילדו כדי להבין מה הצרכים שלו, והאם יש משהו לדעתו שיכול לעזור לו. לא משנה מה הוא יגלה, ומה הוא יחליט לעשות, מה שמשנה זה שהוא הולך עם הילד, משמש לו גב, מקבל אותו כמו שהוא, ולא נבהל גם אם לא ימצא פתרון. הוא לא כועס עליו, לא מאוכזב ממנו, לא משווה אותו לאחרים ולא מתעלם מהעניין. הוא קשוב, מעודד ושומר על יחסים טובים .
" עוד דוגמא שמטרידה הורים רבים: ילד שאוהב לאכול ויש לו נטייה להשמין. ההורה יודע שלא בריא להשמין, והוא מתייחס רק לנקודה הזו. הוא לא מתייחס כלל לעניין המקובלות, הוא לא חושש מכך, וגם אם צוחקים עליו בחברה, הוא סומך על ילדו שיידע איך להתמודד, או שלא יהיה לו אכפת, ואז יש סיכוי גבוה שיפסיקו לצחוק עליו.
"לגרום לילד להרגיש שהוא בעל ערך זה הדבר הכי חשוב שהורה יכול לתת לילד שלו", מסכמת כהן.
ומה עכשיו?
"הגשמתי את החלום של כתיבת הספר ופרסומו, עכשיו אני רוצה גם להרצות עליו"
תגובות
"כדי שילד יקבל את עצמו ללא תנאי, הוא צריך הורים שיקבלו את עצמם ללא תנאי. תראו את נטע ברזילי" — אין תגובות
HTML tags allowed in your comment: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>