הסרט בן חזר הביתה עומד בעיקר בזכות האנשים שמרימים אותו: ג'וליה רוברטס ולוקאס הדג'ס. רוברטס היא שחקנית עם כריזמה שיכולה להחזיק לבדה על כתפיה כל סרט, וכמוה מתגלה גם לוקאס הדג'ס הצעיר (22). זה מוזר, כי לא ציפיתי לזה מפיטר הדג'ס, שכתב את מה עובר על גילברט, אחד הסרטים המרגשים בהיסטוריה, ללא שימוש בתחבולות זולות.  

הסרט נפתח כמו כל דרמה אמריקאית קלאסית עם המשפחה המושלמת – אמא נהדרת, בתה הנערה, זמרת מוכשרת במקהלת הכנסייה, ושני הילדים הקטנים – בן ובת – מתכוננים לטקס ערב חג המולד בכנסייה. בסצינה מקבילה נראה נער צעיר מנסה לפרוץ לבית. 

בן הגיע לביקור לא צפוי לרגל החג. אמא שלו מאושרת לבואו, אבל אחותו מפגינה את מורת רוחו מנוכחותו. גם בעלה השני לא מרוצה מהביקור המפתיע. הם חוששים שזה עוד מוקדם. יש עוד כברת דרך שבן צריך לעבור בתהליך הגמילה שלו מסמים. שני אחיו הקטנים לא מודעים כמובן לכל המשמעויות הנלוות לביקור ונהנים מהשירים המצחיקים שהוא שר להם.

הסרט, דרמת מתח לכאורה, לא כולל מתח רב. הוא מסוג הסרטים שמעמידים פצצה במרכז החדר בסצינה הראשונה ואתה מחכה לפיצוץ. אבל הוא דרמה מקסימה על אמא שנלחמת שבנה ייגמל, שיהיה רצוי על-ידי בני משפחתו, ולעזאזאל הסטיגמות.

הסרט אומר לנו שזה יכול לקרות לכל אחד – גם לבן של השכן, גם לאמא הכי מקפידה, וזה לא חייב להיות קשור לפשע וקרטלי סמים, זה לגמרי יכול להתחיל ממינונים עולים של משככי כאבים, כמו שקרה לנו, כמו שקרה לעשרות אלפי משפחות אמריקאיות בשנים האחרונות.

הסרט מעלה כמה סוגיות חשובות, אבל לא נכנס לעובי הקורה עם אמירה משמעותית מעבר להעלאתן: הנגישות של בני נוער לסמים (קונים בקניון), הנגישות של בני נוער לבנים משכונה טובה לסמים (ובעלה של רוברטס, שהוא כהה עור, מזכיר כי חייו של בן היו נראים אחרת לו היה שחור) וגם הסמים ברישיון שנתנים בקלות יחסית על-ידי רופאים.

שורה תחתונה: סרט מרגש שמעלה בעיה קשה ואמיתית ומאוד מטרידה בארצות הברית, עם משחק משכנע ואיכותי של לוקאס הדג'ס וג'וליה רוברטס