כמישהי עם הפרעת קשב וריכוז, הקושי המרכזי שלי לאורך חיי היה ההתמדה. הקושי הזה נוצר אגב גם מהסיבות האורגניות המוכרות, אבל בעיניי יש בהתמדה גם אופי פסיכולוגי – כשאת מתקשה להקשיב לאורך זמן, כשאת מתקשה לעקוב אחרי שיחות, כשאת מתקשה לזכור, לפעמים גם את השמות של אלה שלומדים איתך, כשאת מתקשה לסדר פרטים ברצף, את נוטה להתייאש. ולעזוב. ולוותר. ולהפסיק להאמין שאת יכולה. או לפחות לי היתה הנטייה הזאת.

תמיד הוגדרתי על-ידי אחרים כעקשנית, ואני מניחה שהעקשנות היא תכונה שפיצתה על הקושי המשמעותי להתמיד. מעין כיסוי – אבל לא באמת. כי אין תחליף להתמדה.

כשנכנסתי להריון עם בתי הבכורה היתה לי משנה סדורה על איך הלידה תתנהל (כן, הכנתי תוכנית לידה, מה ששיעשע מאוד את המיילדת, שבאמת בשלב מסוים הודיעה לי שהיא נותנת לי פיטוצין) וגם על איך ההורות שלי לתינוקת תיראה. זה כלל ילדה בבית למשך שנתיים (חצי שנת חל"ד ובהמשך תיזוז בין עבודה ותינוקת אצל סבא וסבתא) וכמובן – איך לא, הכל כלול – ההנקה.

מה רבה היתה הפתעתי כשפשוט…לא הצלחתי להניק.

זה התחיל האמת כבר בבית היולדות. ההנקה כל-כך כאבה לי, שבאחד מהלילות חלמתי שהיא נולדה עם שיניים. כשהתעוררתי גיליתי שהיא לא כל-כך מיוחדת (אז עוד לא ידעתי כמה היא כן), אבל שההנקה עדיין מסבה לי כאבים. כמובן שהתייעצויות עם חברות, משחות, פטמות סיליקון וכל מה שרק אפשר – נוסה ללא הצלחה. עד שחמותי, שחזרה ואמרה שלא חייבים להניק ונתקלה בחומה בצורה – הזמינה לי יועצת הנקה. התחלחלתי. לי? יועצת הנקה? אני הרי אמא במלוא הטבעיות, זה הרי צריך להיות דבר כל-כך מובן מאליו. goes without saing כל שיחת טלפון שלי אז נשמעה כמו הקלטה.

"היי, מה נשמע? איך הולך?"

"טוב. אני לא מצליחה להניק"

ומעל לכל זה – דורון בן זוגי, מסתכל ולא מאמין – "תני לה כבר בקבוק", הוא מתחנן ומצהיר על ארגון לה-לצ'ה כעל ארגון טרור.

מאז הרבה חלב עבר בשדיי המיניקות. היא ינקה עד גיל שנה ו-3 חודשים, כולל ערבי שאיבות ובקבוקי חלב במקרר בעבודה. הפסקנו כשהיא היתה ניגשת אלי לינוק עם פתי בר (ביס-שלוק), אחריה ינק אחיה 9 חודשים ואחריו הצאצא שסגר את הרשימה עם שנה וחודשיים.

אז – להניק? לא להניק? חייבים להניק? לא או כן בכל מחיר?

אז טוב, אני כאמור יצאתי מגדרי כדי להניק, אבל זה באמת – באמת לא הדרך היחידה להאכיל את תינוקך. אמנם המומלצת ביותר מבחינת איכות התזונה (והנגישות והטמפרטורה) אבל לא תמיד מומלצת מבחינת תוצרי ההקרבה – השעות ללא שינה, ההאכלה שאבא לא יכול להיות שותף בה. עצם הפיכתך לאמא היא תובענית דיה, וההנקה דורשת ממך עוד. עוד זמן האכלה, עוד זמן שאיבה, עוד זמן של אמא והתינוק, עוד זמן ערות על חשבון זמן שינה, כי ממה שאני ראיתי – תינוקות "על בקבוקים" ישנים יותר שעות בלילה, במיוחד אם מוסיפים להם דייסה לחלב. בנוסף, תינוקות יונקים נוטים להתעורר יותר בלילה כי הם מתרגלים לקרבה לאמא שכרוכה בהנקה.

מתי להניק אותו? כל מתי שהוא רוצה??? אז האמת – כן. בניגוד להאכלה מבקבוק שלגביה ישנן המלצות ברורות של כמות המ"ל לארוחה והריווחים בין ארוחה לארוחה, בהנקה אין שעות ואין כמויות. זה נכון שאפשר לנסות להרחיב את ההפסקות שבין הנקה להנקה, אך על פי רוב התינוק ידרוש יותר הנקות ממה שאולי היית רוצה.

האם להעיר תינוק ישן כדי לאכול?

אני אף פעם לא הערתי – אף אחד משלושת ילדיי – כדי לאכול. השינה חשובה לתינוקות מאוד, כשהם יהיו רעבים הם יידעו לבקש אוכל.

איך לטפל בעצמך?

אכלי טוב, שתי הרבה!! בעיקר הרבה כוסות מים, וכשהוא ישן – תשני גם את קצת.

איך את יודעת שהוא אכל מספיק?

תינוקות שיונקים היטב אוכלים טוב. החלב הקדמי הוא חלב דליל יותר ונוזלי ועל כן חשוב להגיע בכל ארוחה גם לחלב האחורי – שם נמצא החלב השמן. תני לתינוק לינוק זמן ממושך בכל שד. את האינדיקציה להתפתחות והגדילה תקבלי בטיפת חלב ואצל רופא הילדים.

איך גומלים?

אז זהו. הגמילה היא החלק הקשה ביותר. יש מקרים שבהם התינוק מאבד עניין בשלב מסוים וההנקות פוחתות (עם המעבר לאוכל מוצק בעיקר), אבל יש תינוקות שלא מעוניינים לוותר על ההנקה. כדאי להתחיל להרגיל את התינוק לשתייה מבקבוק, בעיקר לקראת חזרתך לעבודה או פשוט אם את רוצה להפסיק להיניק. כדאי להתחיל בהדרגה חשיפה ומעבר לשתייה מבקבוק. בדרך כלל זה קל יותר כשהתינוק כבר מתחיל לאכול מוצקים.