סיפור חייו הלא ייאמן של מוחמד סעיד, ילד מאפגניסטאן, הוביל אותו ליצירת סדרת קומיקס על גיבורי על בכסאות גלגלים.
הסיפור, שנחשף היום באתר ה-bbc, מתחיל ב-2002. מוחמד, אז בן 5 או 6, מתייתם מאמו. אביו היה מפקד בצבא האפגני, ומוחמד שיחק במתקן משגר טילים שהיה בבית. המתקן, לדבריו, היה חפץ מקובל בבתים באפגניסטאן, ובהיעדר צעצועים וכאמצעי להפחתת החרדות מהפצצות שהיו שגרה באוטובוסים, הוא שיחק בו, עד שיום אחד, 11 ימים לאחר שאמו נפטרה, הוא נפצע בעקבות המשחק במתקן.
צריך להמשיך הלאה
אביו לקח אותו לבית חולים ומעולם לא חזר לקחת אותו. "בשבועות הראשונים הדבר היחיד שהצלחתי לעשות היה לבכות", הוא מספר. "אבל האנשים באפגניסטאן מתאוששים מהר וכך גם אני – הבנתי שאני צריך להמשיך הלאה".
כעבור חצי שנה הייתי משוחרר מהבחינה הרפואית, אך לא היה לי לאן ללכת. הקצו לי מיטה ובית החולים היה לביתי. הייתי צריך לשלם על המזון שלי ועל הבגדים אז מצאתי דרך להרוויח כסף – אנשים רבים באפגניסטאן לא ידעו קרוא וכתוב ואני ידעתי אנגלית אז התחלתי לתקן להם את הטלפונים הסלולאריים וכך התקיימתי. בהמשך גם לימדתי זרים לדבר פרסית.
שגרת חיי כללה לימודים בבית ספר והרווחתי כסף מתיקוני מכשירים סלולאריים, אבל אז בית החולים נסגר באופן פתאומי. נשארתי לבד שוב. יום אחד, אחד השומרים אמר לי שיש אישה עם עיניים כחולות שמחפשת אותי. היתה זו מריה – אחות אמריקאית שהיתה מבקרת אותי כשהיתה מגיעה לבית החולים. היא אמרה לי שהיא רוצה לקחת אותי איתה. וכך, ב-2009 הגעתי לארה"ב.
הלם תרבות
ארצות הברית היתה בשבילי כמו פלאנטה אחרת. ללמוד עם בנות באותה כיתה היה חדש לי. המורה שלי עכשיו היתה אישה וגם מנהלת בית הספר היתה אישה. המורה היתה כועסת עלי כי לא הבטתי בעיניה. פערי התרבות היו עצומים.
בנוסף לכך, הרגשתי עכשיו פחות מוצלח. באפגניסטאן הייתי בין החזקים בכיתה, ופה התקשיתי עם האנגלית – ידעתי לדבר אך לא למדתי קודם דקדוק. אבל גם כאן התגברתי על הקשיים.
אני מאוד יצירתי ותמיד מנסה לפתור בעיות, אז כששמעתי על בית הספר NuVu לטכנולוגיה, מדעים, הנדסה ומתמטיקה, שייסד תלמיד של MIT, מאוד רציתי ללכת ללמוד בו. הלכתי ואמרתי שאין לי כסף לשכר לימוד. אני חושבת שאני התלמיד הראשון שקיבל מלגה.
"אני רוצה לתת מוטיבציה לאנשים בכיסאות גלגלים, במיוחד לילדים"
אני מחפש באינטרנט הרבה אביזרים לכיסא הגלגלים שלי. הרבה חברות מייצרות עזרים לכסאות גלגלים, אך הממציאים אינם משותקים בעצמם, אז הם יוצרים הנדסה מסובכת מדי וגם מתמחרים אותם במחירים גבוהים, והרבה אנשים משותקים אינם יכולים לרכוש את המוצרים האלה.
אז התחלתי לעצב וליצור בעצמי עזרים לכיסא – מחזיק כוסות, מחזיק מצלמה, חופה נגד גשם או שמש חזקה ועוד. העזרים שפיתחתי ניתנים להדפסת תלת מימד והמשתמש יכול לשלוט בשימוש בהם.
ב-2015 הוא הוזמן לתערוכת מדע בבית הלבן והוצג בפני הנשיא אובאמה. כעת הוא רוצה להקים חברה שתייצר את המוצרים שפיתח, שעל חלקם רשם פטנט.
יום אחד, כשהלך עם אמו מריה לתערוכת קומיקס, שאל את עצמו איך זה שבמדינה הגדולה בעולם כל גיבורי העל שלמים בגופם, ומדוע אין אף גיבור-על בכיסא גלגלים, והחליט לטפל גם בזה – הוא יצר סדרת קומיקס של גיבור על בכיסא גלגלים המבוססת על נסיונו, ביחד עם המאייר אריאל אפשטיין.
wheelchair man הוא נער מוסלמי, מהגר בארה"ב. בהמשך צפויות להיוולד דמויות נוספות: אישה גיבורת על בכיסא גלגלים, ילדה גיבורת על בכיסא גלגלים, ילד גיבור על בכיסא גלגלים וקפטן אפגניסטאן.
"אני רוצה לתת מוטיבציה לאנשים בכיסאות גלגלים, במיוחד לילדים", הוא אומר. "שלא ייוותרו על החלומות שלהם. כל דבר שהם ירצו לעשות הם יעשו פי 10 טוב יותר משהיו עושים עם רגליים זזות, כיוון שהכאבים והמאמצים שאנחנו עוברים גורמים לנו להיות חזקים".
