מאת ורד רחמן
אחת המטרות החשובות ביותר הניצבת בפני הורים היא לגדל ילדים שהופכים לאנשים עצמאים .
כתינוקות, הילדים סומכים לחלוטין על ההורים בכל הנוגע להיגיינה, תזונה וניידות. בשלב השני, המאפיין את גיל שנה עד שלוש כך על פי המודל של אריקסון שמציג תיאוריה פסיכו-חברתית המתארת את מהלכי החיים בשמונה שלבים, הפעוט מפתח יכולות של שליטה בעשיית צרכיו.
במסגרת שלב זה, הילד גם מפתח אוטונומיה בסיסית. ההורים בשלב זה הם הדמויות המשמעותיות בחייו. הם נדרשים לגלות גישה תקיפה מצד אחד, אך במקביל להעניק לו חופש פעולה ולא לשפוט אותו בחומרה, מצד שני.
ככל שהם גדלים, הופכים הילדים להיות עצמאיים יותר בתחומים בסיסיים אלה של החיים, אך עדיין תלויים בהורים בכל הנוגע לאהבה, הגנה, תמיכה והדרכה.
איזה הורה לא רוצה שילדו יתלבש לבד ויתארגן בבוקר באופן עצמאי?
כבר בשלב מוקדם הורה יכול לחנך את ילדו לעצמאות. בגיל שנתיים, לדוגמה, הילד יכול לעזור להחזיר את הצעצועים למגירה. בגיל 4 הוא יכול לשחק בג'ימבורי תוך כדי שההורה משגיח עליו כצופה.
אלא שהרבה הורים מתקשים לשחרר את ילדיהם, מסיבות מגוונות .
ישנם הורים שחשים בצורך מוחלט לגונן על הילד. הם יטענו שהעולם בחוץ מסוכן ושעלולים להתרחש כל מיני קטסטרופות. ישנם כאלה שחשים שהם יאבדו את תפקידם וכוחם אם לא יעשו למען הילד, וייתכן שיש כאלה שלא יודעים איך לעשות את זה.
מכאן אנו מבינים שיש קו המפריד בין קושי לשחרר ועצמאות בריאה. למרבה הצער, ייתכנו מקרים בהם הילד יפתח תלות בהוריו וההורים יישארו מאוד דומיננטיים בחיי הילד.
איך זה יבוא לידי ביטוי?
הילד עשוי להיות תלוי באישור הוריו להישגיו האישיים. הוא יישא אחריות מועטה למעשיו ומחשבותיו. ההורים מצדם עשויים להרגיש שהם יודעים מה הכי טוב בשבילו ולקבל החלטות בשמו ללא קשר למשאלותיו.
במחקר שנערך נמצא כי הורים השולטים בילדיהם פסיכולוגית מייצרים אצל הילד ביטחון עצמי נמוך וקושי בעימותים ובעמידה על שלהם, באתגרים וביחסים.
מכאן ברור שעצמאות ואוטונומיה הן תכונות שעוזרות לבני הנוער להתמודד עם הלחץ החברתי ואף מקדמות את דור ההמשך.
אז איך נעשה זאת נכון?
ראשית, נאפשר לילד מרחב פעולה להגיע להישגים על פי בחירתו, תוך שהוא מקבל הכוונה לפי הצורך. בנוסף, נשים לב שיחסינו עם הילד יהיו של שיתוף פעולה, ולא יחסים של שולט ונשלט. הרעיונות של הילד, וכן הרצונות שלו, יילקחו בחשבון.
הילד, שיקבל החלטה עם תמיכה והדרכה של ההורים, יהיה מחויב למטרה שהציב לו, תוך קבלת אחריות על תוצאות הבחירה שלו.
הילד אף יכיר את תחומי האחריות שלו בהתאם ליכולותיו והתפתחותו האישית.
חשוב מאוד שמשימות שהילד יכול לבצע לבדו יתבצעו על ידו ולא על ידי ההורים, תוך שאנו מוודאים שהמשימה תואמת גיל.
אז אל תפסיקו לעודד ולהיות שם, גם כשהניסיונות פחות מוצלחים, שהרי הניסיון והביטחון הם שיובילו אותם להצלחה. כל זאת ייעשה תוך שמירה על עקביות. זכרו! העידוד שלכם הוא הדלק שלהם להאמין בעצמם ולהמשיך לנסות.
סבלנות אף היא חשובה בגידול ילד עצמאי. אכן, בטווח הקצר דברים כמו התארגנות בוקר יימשכו פרקי זמן ארוכים יותר ונדרשת סבלנות של ההורים, אך לטווח הארוך זה משתלם.
הכותבת היא מנחת קבוצות ומשפחות בוגרת מכון אדלר, מורה להוראה מתקנת באנגלית ובעברית מומחית לאסטרטגיות למידה M.A ומאבחנת דידקטית
רוצים להתייעץ עם ורד? השאירו הודעה וורד תחזור אליכם
[contact-form-7 id="2227" title="ורד רחמן"]
