הטור הפעם שונה קצת מהרגיל. הוא מדבר על הכוח שיש בנו לקחת אחריות על המחשבות והפעולות שלנו.
לפני כחודש נפטרה לואיז היי, כוהנת העזרה העצמית. היא דיברה על כך שהאדם הוא זה שיכול לעזור לעצמו. הספר אותו כתבה לפני 33 שנה – "איך לרפא את חייך" – נמכר ב-50 מיליון עותקים.
היי מדברת על תבניות הילדות שמעצבות את חיינו. סיפר החיים שלה עצמה קשה מאוד. היא עברה התעללות מינית וסרטן צוואר הרחם, אך כל אלה לא מנעו ממנה לקחת אחריות על הריפוי שלה.
המסקנה המתבקשת אליה היא מגיעה הינה שאנו צריכים לאהוב את עצמנו לפני שאחרים יאהבו אותנו, וכך גם לגבי עידוד – עלינו לעודד את עצמנו.
גם לפי התורה של אדלר
לפי תיאוריות שונות מקובל להניח ש-80% מהסבל האנושי הוא פנימי ורק 20% נגרם ממקור חיצוני. לפי גישת הטרילותיראפיה, האדם הוא יישות נפרדת מהמחשבות והרגשות שלו. הוא זה שמארח אותם. האני הוא בעל הבית והוא לוקח אחריות על מה שהוא קורא הילדים הפנימיים.
עם תהליך ההתעוררות של בעל הבית הפנימי, נחלש הרעש הפנימי של הילדים, שהם הרגש והמחשבה. יוצא מכך שהאדם הוא זה ששולט ומאזן בין הרגש למחשבה. האיזון חשוב מכיוון שיש אנשים שהם יותר שכלתניים ויש כאלה שהם יותר אמוציונליים.
ישנה גם התיאוריה של אדלר, שטוען שהאדם הוא יצור בוחר. ברגע שיש לו את הבחירה, הרי שניתנת לו האפשרות להשפיע על המציאות. הכח בידיו לחולל שינויים. מכאן מסתבר שבכל רגע נתון אנו יכולים לבחור ולשנות מערכות יחסים או כל דבר שנבחר.
מתוך חשיבה מעמיקה ורצון ליצור עוד תובנה שתקדם את החשיבה והפעולה האנושית, עלה בראשי מושג שאותו אני מכנה המרכזי והשולי. מה זה אומר?
ובכן, כולנו דואגים, ואולי אף לעתים חרדים, לגבי נושא זה או אחר. זה יכול להיות הצלחה בעבודה, דאגה לפרנסה, דאגה לילדינו ועוד כאלה וכאלה דאגות שלא נותנות מנוח. ככל שנפחית במספר הדאגות, כך ייטב לנו.
דוגמה מתחום ההורות:
בני לקח חלק במכינה באוניברסיטה להנדסת בניין. במשך ארבעה חודשים הוא שקד ללא לאות. הגיע מועד המבחן וכולנו היינו במתח רב. לצערי, הממוצע שאותו השיג היה נמוך בשתי נקודות, לכן הוא ניגש למועד ב' . התוצאה של הבחינה השנייה טרם הגיעה.
אין ספק שאני מודאגת ורוצה מאוד שיתקבל ומוצאת את עצמי מהרהרת בדבר. זהו למעשה מרכיב חשוב בחיי בזמן זה, ולכן אני נותנת עליו את הדעת, אך במקביל אליו, יש עוד נושאים שמעסיקים אותי בנוסף לנושא זה. מכאן שנשאלת השאלה מה אעשה עם הנתונים האלה?
הגעתי למסקנה שעלי למקד את כל כוחותיי לחשיבה חיובית בנושא. במקרה זה – אדמיין את התוצאה הרצויה שהוא מתקבל ומתחיל ללמוד. מה באשר לשאר העניינים שעולים בדעתי? אותם, בשלב זה, אכנה שוליים, ואקדיש להם פחות תשומת לב ומחשבה.
מכאן, שעלי להעלות למודעות בכל זמן נתון נושאים אחרים שעולים על הפרק ולסדר אותם לפי סדר עדיפות, ובהתאם לכך, להקדיש להם אנרגיה. בדרך זו אתרכז במה שחשוב לי באמת כדי לעזור לי להיות יותר יעילה וממוקדת.
מחשבה יוצרת מציאות
אז איך כל זה ניתן ליישום בתחום ההורות?
כהורים, אנו בעלי תפקיד חשוב לאין שיעור. תוך כדי גידול ילדינו אנו נתקלים בסוגיות שמדאיגות אותנו. בפרקי זמן שונים יעלו דאגות שונות כמו תזונה נאותה, השתלבות חברתית ותפקוד רגשי.
מכאן, שבכל זמן נתון נבדוק מה הנושא העיקרי שעלינו לתת בו את הדעת. נמקד את האנרגיות שלנו, הן בחשיבה והן בעשייה, לפי הצורך, ובדרך זו נהיה שותפים ליצירת מציאות רצויה יותר, כמו גם יעילים וממוקדים.
ברור לי כי נושא זה לא קל ליישום. הוא דורש הרבה תשומת לב ומודעות, כמו גם לקיחת אחריות וחשיבה חיובית. אבל את רוב הדברים הטובים באמת אנו משיגים בעבודה קשה ויסודית תוך מתן תשומת לב. אז נתחיל?
הכותבת היא מנחת קבוצות ומשפחות בוגרת מכון אדלר, מורה להוראה מתקנת באנגלית ובעברית מומחית לאסטרטגיות למידה M.A ומאבחנת דידקטית
