סדר הולדת הילדים במשפחה נקרא מערך משפחתי.
חשוב לציין כי שמסתכלים על מערך משפחתי, מדברים למעשה על שני מרכיבים – מקום ומיקום. מה ההבדל בין שני מושגים אלה?
כאשר אנו מדברים על מיקום אנו מדברים על סדר כרונולוגי ברצף הולדת הילדים, כמו גם מין הילוד ותאריך לידה.
מקום, פירושו המיקום הסובייקטיבי. במושג זה אנו מדברים על איך הילד רואה או תופס את עצמו במשפחה.
יהיה נכון לומר כי בין אחים, כל ילד נולד למשפחה אחרת, להורים אחרים.
כדי להבין משפט זה, אסביר כי הילד הראשון נולד לזוג שהוא בתחילת דרכו. לעתים המצב הכלכלי לא מגובש וההורים נמצאים בתחילת הקריירה. הילד הראשון הופך את בני זוג למשפחה, הוא גם הבכור וגדל כילד יחיד, עד שמגיע הילד השני.
מה באשר לילד השני?
הילד השני נולד למשפחה מבוססת יותר. ההורים בעלי ניסיון והבית יותר מבוסס מבחינת ערכים. כבר בתחילת האינטראקציה עלול להיווצר משבר, שכן הבכור עלול להרגיש מאוים, שהרי עד עכשיו הוא היה פאר היצירה ועתה עוברת תשומת הלב לתינוק החדש. הוא פתאום "הגדול והאחראי".
מכאן אנו מבינים שהילד השני צריך לפלס את דרכו במשפחה שכבר קיימת.
ואז מגיע הילד השלישי. בשלב זה ההורים בדרך כלל עייפים. בין שני האחים הבוגרים כבר קיימת מערכת יחסים. כאן נכנס הילד השני לדילמה. הוא צריך להחליט למי הוא יהיה קרוב יותר – לאח הראשון או השלישי?. בנוסף לכך ,יש לו את האפשרות לאמץ גם את תפקיד האח הגדול לתינוק שנולד.
מה לגבי תאומים?
גם שם יש מערך משפחתי, כי מישהו תמיד נולד ראשון, גם אם בהפרש של דקה, ולכן כל תאום ייקח תפקיד שונה.
האם אתם מכירים את המושג טריטוריה בהקשר זה של המערך המשפחתי? ובכן, במונח זה אנו מציגים את הרעיון שלכול ילד יש את המשימה למצוא את מקומו במשפחה ביחס לאחים האחרים, עליו לגלות מה יביא לו את הערך שלו ויעשה אותו ייחודי בתוך המשפחה. תפקיד ההורים בהקשר זה הוא להבין את המקום של הילד ואז לאפשר הרחבה.
ניקח דוגמה:
נועה היא ילדה בכורה במשפחה. נועה מאוד ותרנית ומסבה נחת להורים.
כדי להרחיב את הטריטוריה הצרה של נועה, על המשפחה להתכנס לשיחה שבה יאמרו לילדיהם כי הם אוהבים את כולם המידה שווה ונהנים בחברתם ויוסיפו כי שמו לב שנועה תמיד מוותרת, תוך אי שיפוטיות, זאת אומרת הם לא יציינו אם התנהגות זו היא חיובית או שלילית. הם יאמרו במעמד זה כי מותר לנועה גם לא לוותר.
שיחה כזו, בה ההורים שיקפו את המצב ואף אפשרו לילדה לא להיצמד להתנהגות שמוכרת לה, יגמיש את הטריטוריות ויעזור לא להדביק תוויות. כי המסר שהילדה קיבלה הוא שהיא תישאר אהובה ונחוצה, גם אם תנהג אחרת, שהרי אהבתם אליה לא מותנית בוויתורים שהיא עושה.
עבודתנו כהורים אכן לא פשוטה, אך אם נהיה מודעים לקשיים שעשויים להתעורר ובעלי ידע לגשת ולטפל בהם, אנחנו כבר פוסעים בדרך הנכונה.
הכותבת היא מנחת קבוצות ומשפחות בוגרת מכון אדלר, מורה להוראה מתקנת באנגלית ובעברית מומחית לאסטרטגיות למידה M.A ומאבחנת דידקטית
