ביקורת – אחת מדרכי החינוך הבולמות וההרסניות
מאת ורד רחמן
אחת מדרכי החינוך הבולמות וההרסניות היא ביקורת.
למעשה, במקרים רבים אנו חשים, שהילדים לא עומדים בציפיות שלנו, ואז אנו נוטים לבקר אותם.
משפטים כמו:
"כמה פעמים אפשר להגיד לך?"
"אתה פשוט הורג אותי"
"למה אתה לא כמו אח שלך?"
"מי לימד אותך להתנהג ככה?"
הרבה הורים שמעו את המשפטים האלה בילדותם, וכמבוגרים הם משמיעים אותם לילדים שלהם.
כאשר אנו מדברים על ביקורת בהורות, אנו מדברים על הבעת אי שביעות רצון, כמו גם הצבעה על החסרונות של הילד – מה לא בסדר אצלו .
הורים שפועלים בצורה כזו מגיעים כמובן עם כוונות טובות. ראשית, הם רוצים לשפר את התנהגותו של הילד כדי שיתקדם ויצליח. לעתים הורים שוגים ולוקחים אחריות על דברים שאינם בשליטתם, מה שנקרא חסות יתר.
ישנם הורים פרפקציוניסטים. אלה הם הורים שהציפיות שלהם מעצמם גבוהות, ולכן הם בדרך כלל יותר ביקורתיים לאחרים. הורים אחרים ירצו שילדיהם יצליחו ויממשו את החלום שהם לא הצליחו להגשים.
חשוב להבין מה מרגיש הילד ששומע אמירות ביקורתיות.
הילד עשוי לחוות השפלה ותסכול. הוא עלול להרגיש שמאוכזבים ממנו,שהוא לא מספיק טוב. כל אלה יובילו לתחושת חוסר ביטחון ודימוי עצמי ירוד.
בנוסף, כאשר ילד מקבל ביקורת הוא ירגיש שהחיים הם בית משפט. יש צודקים ועליונים ויש לא צודקים ונחותים. מכאן, הוא יחשוב, שגם הוא צריך לשפוט ולבקר וכן לעמוד על המשמר. יתר על כן, עשויה לעלות בו תחושה שהוא תחת זכוכית מגדלת ושמה שאומרים עליו נכון.
גישה כזו של הורים לאורך זמן יכולה להעלות את הילד על רצף חוויות מייאשות, שהרי הוא "לא סיפק את הסחורה".
דוגמה מהקליניקה תמחיש את העניין: אחת האמהות שהגיעה אלי סיפרה כי היתה ילדה שובבה שעשתה לאמה צרות וספגה הרבה ביקורת. יום אחד היא טיפסה על הגדר לקטוף תותי בר לאמה, אלא שתוך כדי טיפוס נקרעו לה המכנסיים. כשהגיעה הביתה בלווי חבריה, הושיטה לאמה את הסלסלה בשמחה וציפייה לקבל הוקרה, אולם חטפה צעקות ותגובה כועסת, מה שהוביל אותה לתחושה הקשה, שכל מה שתעשה לא יהיה בסדר.
כדי ליצור שינוי ולצמצם את הביקורת, ואף לעצור את התוצאות ההרסניות שלה, עלינו לנסות להבין את הצד של הילד, להיות יותר רגישים וסבלניים ולזכור שהילד לא פועל נגדנו .
היות שהתגובה שלנו חשובה ביותר, במקום לבקר, נתאר מה אנחנו רואים ומרגישים תוך הפרדה בין המעשה שהילד עשה לבין התנהגות מסוימת שלא מקובלת עלינו .
נפעל בצורה הזאת, כדי שהילד ימשיך להרגיש אהוב, נחוץ ובעל מסוגלת, תחושה לה הוא כל כך זקוק.
מומלץ מאוד להעביר לו מסר שלם שהכוונה היא למסר הכולל הסבר של ההתנהגות שלא מקובלת עלי, כמו גם את הרגש שאני חווה בעקבות כך. בנוסף, אסביר לו את ההשפעה של ההתנהגות שלו, כלומר כיצד היא בעייתית מבחינתי.
דרך נוספת להימנע מביקורת הינה הפרדה בין האחריות שלי והאחריות של הילד. נשאל את עצמנו – של מי האחריות על הכנת השיעורים או סידור החדר?
במצב כזה, במקום לבקר ולהאשים, אנו נעביר את האחריות לילד. מסר חינוכי כזה, ללא ספק ישתלם לטווח הארוך, הילד ילמד לקחת אחריות.
נקודה אחרונה אליה אני רוצה להתייחס אליה היא איך לפעול כאשר עולה בכם צורך לבקר.
ראשית – תשאלו את עצמכם את השאלה "מה התנהגות הילד גורמת לי להרגיש?" פחד, עלבון, אכזבה, תסכול?
אין לי ספק כי בדרך זו תגלו איזה רגש מעוררת התנהגות הילד שכן חשש כלשהו יעלה. בשלב זה תוכלו להיות מודעים לעצמכם ואפילו להחליט שהתנהגות מסוימת, היא לא כל כך נוראה ולכן ייתכן שתחליטו לוותר על תגובה.
הכותבת היא מנחת קבוצות ומשפחות בוגרת מכון אדלר, מורה להוראה מתקנת באנגלית ובעברית מומחית לאסטרטגיות למידה M.A ומאבחנת דידקטית
רוצים להתייעץ עם ורד? השאירו הודעה וורד תחזור אליכם
[contact-form-7 id="2227" title="ורד רחמן"]
לטור הקודם של הכותבת
תגובות
ביקורת – אחת מדרכי החינוך הבולמות וההרסניות — אין תגובות
HTML tags allowed in your comment: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>