מאת: יעל וינר
כשילדים נולדים, נולד חלום גדול על אהבה, קרבה ומשפחה.
בפועל, רוב ההורים לילדים בוגרים משתפים שלמרות מאמצים ורצון טוב לאורך השנים, מערכת היחסים מלווה לעתים בכעסים ומשקעים בתוך המשפחה, שבמקרים מסוימים יכולים אף להוביל לידי נתק או ריחוק ביחסים.
אהבה של הורים היא הבסיס של כל אדם בחייו. היא המשאב הכי חשוב בעולם. כשהיא נמצאת ואפשרית ולא מגיעה במלואה לילדים, זה הפסד גדול.
לפני כעשר שנים החלטתי לבחון מה ניתן לעשות עוד על מנת ליצור בתוך משפחה אהבה נוכחת. אהבה שתהיה ברורה ויציבה בכל מצב. בטוב ובפחות טוב.
לאורך הדרך גיליתי שחלק מהתפיסות הרווחות, כגון: "ילדים כל הזמן מחפשים לשבור גבולות" /"ילדים עושים דווקא" / "ילדים עושים הכל בשביל תשומת לב" /"גיל שנתיים הנורא" /"רגש הוא בחירה" ו"פרגון ועידוד על התנהגות טובה" כבסיס לחיזוק ילדים
הופכות, שלא במתכוון, את הבית והמשפחה ממרכז של אהבה למקום של מלחמה, ומחלישות את הילדים ברמה הפנימית.
"ילדים עושים דווקא"
כשבני היה כבן שנה וחצי הוא סירב יום אחד שאחליף לו חיתול. כל ניסיון להחלפה הפך למאבק. בראשי התנגנה התפיסה שבני בטח "מחפש לשבור גבולות" ושאולי מתחיל "גיל שנתיים הנורא". ושאני חייבת ליצור "סמכות הורית".
אחרי כיום וחצי של מאבק החלטתי פשוט להניח. וברגע שהנחתי לו, בני, שבקושי דיבר, הראה לי שעל החיתולים יש חיות. חיות שלא שמתי לב אליהן, והוא רצה לבחור את החיה על החיתול.
ילדים לא פועלים נגד המבוגרים. ילדים רוצים, בדיוק כמונו, להגשים את עצמם בעולם.
הבנתי שהרצון להגשמה דוחף תינוק לזחול, ללכת, ללמוד לדבר ואולי לפעמים גם לבחור את החיה על החיתול, ושלכל גיל יש את ההגשמה שלו.
"גיל שנתיים הנורא"
ככל שבני גדל ויכולת הביטוי שלו גדלה, חוויתי יותר תסכול מצדו והתבשרתי שאנו בעיצומו של "גיל שנתיים הנורא". רק מהביטוי חוויתי את הפחד שהאיש הקטן בחיתול ישתלט על הסמכות ההורית, ומצאתי את עצמי דרוכה.
עד שעצרתי והתבוננתי על הסיטואציה לעומק. היה ברור לי כבר שבני לא "עושה דווקא".
וכשבחנתי את הסיטואציה, הבנתי שלראשונה נדרש ממני שינוי מהותי. שינוי שהוא חלק ממסע ההורות.
כשתינוקות נולדים, הם נולדים חסרי אונים לחלוטין. כל קיומם תלוי אך ורק בנו, המבוגרים, לאורך תקופה ממושכת מאוד, בה אנו מחליטים אם להיענות להם או לאו: האם להרים אותם? או לקחת אותם ממקום למקום? מה להלביש? ועוד.
לקראת גיל שנתיים נדרש מאיתנו שינוי מהותי. ילדינו יכולים להביע את רצונותיהם, ועלינו לראשונה לוותר מעט על יכולת השליטה, ולהבין איך ליצור הובלה למול פעוט בעל הרצון להגשמה משל עצמו.
בגיל שנתיים מתחיל למעשה מסע מקביל שילווה את ההורות שלנו לאורך כל הדרך. אנו יכולים ללמוד איך להיפרד משליטה וללוות את ילדינו בדרכם ללמידה בטוחה, שתאפשר להם הגשמה.
יעל וינר היא עו"ד, מאסטר בשיטת הטיפול N.L.P, מלווה הורים, מנחה סדנאות להורים ומחברת ספר הילדים "קסמים שבלב". הספר כולל סיפורים קצרים שמבוססים על עקרונות מה-NLP, דרכם לומדים הילדים אהבה עצמית, קבלה עצמית, גמישות התנהגותית ויכולת להתחבר לכוחות הפנימיים שלהם. לרכישת הספר: "קסמים שבלב"
