מאת ורד רחמן
הורים לילדים בגילאים שונים עשויים להרגיש רגשות אשם לגבי גידול ילדיהם.
רגשות אשם הינם רבים ומגוונים. דוגמאות לסיטואציות שיכולות להעלות רגשות אשם:
נתתי לילד שלי לשחק בטלפון הסלולארי – אחרת אין סיכוי שיהיה פה שקט
שלחתי את הילד עם ארוחת בוקר שהיא לא ארוחת בריאות
אני מתקשה למצוא זמן לבלות עם בתי או בני כמו שהייתי רוצה
אני מעדיפה לעשות את הדברים בעצמי במקום לחכות שהילדים יעשו זאת
מה הם בעצם רגשות אשם?
כאשר אנו מרגישים שעשינו משהו לא בסדר ושהיתה לנו אפשרות לבחור אחרת.
מקורם של רגשות האשם הוא באיומי עונש או בעונש ממשי שחווינו בילדותנו, אשר גרמו לנו לפחד שמא הורינו ימנעו מאתנו את אהבתם.
כילדים האשמנו את עצמנו, ואנו ממשיכים לעשות זאת כמבוגרים. לדוגמה: מי שחינכו אותו ששפע בכסף זה דבר משחית, ירגיש רגשות אשם אם יצליח לצבור כסף.
המקור: אמונה פנימית שלילית
מה קרה פה בעצם?
נוצרת פה הרגשה פנימית לא נוחה שנובעת מאמונה פנימית שלילית. חשוב לזכור כי רגשות אשם מזיקים לנו ולילדנו.
כשאנו פועלים מתוך רגשות אשם, אנו פועלים ממקום לא נכון. לעתים ננסה לפצות או נגזים, וילד יכול לזהות את זה ולפרוט על מיתר רגשי זה: "את אמא רעה", "לילדים אחרים מרשים רק את לא…".
מכאן אתם מבינים שהציפייה המוגזמת שלנו להיות הורים מושלמים היא שמייצרת את רגשות האשם. אנו רוצים להיות סבלניים, מכילים, מסורים, רגועים, משקיענים ועוד …וכך נוצר פער בין מה שאנו מצפים מעצמנו לבין מה שאנו עושים בפועל, שכן מי לא כועס לפעמים? מאוכזב או אפילו מעניש.
אז מה לעשות?
להכיר בכך שהשפעתנו מוגבלת
שאין אנו יכולים להיות כל יכולים
ולא לשכוח !!
יש אילוצים. אנו פועלים במסגרת המציאות, במסגרת הנתון כאן ועכשיו, ומשתדלים לעשות את הטוב ביותר שאנו יכולים בכל רגע נתון,
ולהכיר בעובדה שלעתים נאכזב את ילדינו ואף את עצמנו, אך נעשה את המיטב בכך שנזכור שאנו אנושיים.
במכון אדלר מציידים אותנו בשלושת ה-א'
אמון בעצמי וביכולות שלי
אופטימיות – בכל רגע נתון יכול לחול שינוי לטובה
ואחרון חביב –
האומץ להיות בלתי מושלם
זכרו – אנו שלמים אבל לא מושלמים, וזה ממש בסדר.
הכותבת היא מנחת קבוצות ומשפחות בוגרת מכון אדלר, מורה להוראה מתקנת באנגלית ובעברית מומחית לאסטרטגיות למידה M.A ומאבחנת דידקטית
רוצים להתייעץ עם ורד? השאירו הודעה וורד תחזור אליכם
[contact-form-7 id="2227" title="ורד רחמן"]
